גם כשהקצבה מגינה, מי שאיבד עבודה נשאר מאחור
בכל 42 ההשוואות התואמות בסימולציית האוטומציה, מאבדי העבודה סיימו מתחת למסלול שבו השינוי לא קרה, גם כשהקצבה שמרה על רמת הצריכה שלהם.
לשמור על רמת הצריכה של היום אינו אותו דבר כמו לא להפסיד. בכל 42 ההשוואות התואמות מאבדי העבודה סיימו מתחת למסלול הביקורת, בעוד שהעובדים שנשארו בעבודה סיימו מעליו. זו סימולציה של הנחות, לא תחזית.
מה בדקנו?
בנינו 576 צירופים של הנחות לגבי עולם שבו האוטומציה מביאה לאבטלה של 20% במשך 20 שנה: כמה הפריון עולה, כמה מהחיסכון עובר למחירים, מה שיעור המס על רווחים, איזה חלק מהרווחים בכלל נגיש למס, מה קורה לדיור ולריבית, וכמה מרוכזת הבעלות על הון. בכל צירוף עקבנו אחרי ארבע קבוצות: עובדים שנשארו בעבודה, בעלי הון יצרני, ושתי קבוצות של מאבדי עבודה, עם חוב צרכני ובלעדיו.
ממצא ראשון: אפשר לשמור על הצריכה, אבל זה לא מובטח
202 מסלולים הגיעו לסוף 20 השנים בכל שבע גרסאות המימון שבדקנו. בכל 202 המסלולים העובדים ובעלי ההון שמרו על לפחות 90% מהצריכה ההתחלתית שלהם (ללא דיור) בכל שנה. אצל מאבדי העבודה התמונה אחרת: רק ב-75 מסלולים שתי הקבוצות שמרו על הרף הזה. כלומר, ירידת מחירים וקצבאות יכולות להגן, אבל רק בתנאים מסוימים.
ממצא שני: לשמור על הרמה זה לא לא להפסיד
ב-42 מסלולים יש גם מסלול ביקורת שלם, כלומר אותו עולם בדיוק בלי פליטת עובדים ובלי זינוק הפריון. בכל 42 ההשוואות, ובכל גרסאות המימון, הצריכה של שתי קבוצות מאבדי העבודה בסוף התקופה נמוכה מזו שהייתה להן במסלול הביקורת. העובדים שנשארו בעבודה סיימו מעל הביקורת בכל 42 המקרים, ובעלי ההון ב-30 מתוכם. קצבה ששומרת על רמת החיים של היום מגינה מפני נפילה, אבל לא מפני פער שהולך ונפתח כשהמשק צומח.
מה הבדיל בין מסלולים טובים לגרועים?
כשכל הרווח היה נגיש למס, הצריכה של מאבדי העבודה נשמרה ב-65 מתוך 130 מסלולים, לעומת 10 מתוך 72 כשרק מחצית ממנו הייתה נגישה. מס רווחים של 35% הניב 50 מתוך 96, לעומת 25 מתוך 106 במס של 25%. גלגול מלא של החיסכון למחירים הוריד את השימור בעיקר אצל שוכרים ובעלי משכנתא: שכר הדירה, המשכנתא והתחזוקה קבועים בסכום ואינם יורדים עם המחירים, ואילו הקצבה מכוונת לכוח הקנייה בסחורות בלבד. אצל שוכרים השימור ירד מ-8 מתוך 16 מסלולים בלי גלגול ל-2 מתוך 18 בגלגול מלא, ואצל בעלי דירה ללא משכנתא כמעט לא השתנה (8 מתוך 18). גם המרווח התקציבי לקצבאות הצטמק, ובשיא האבטלה הוא נגמר ברוב המסלולים, ולכן גם הצמדת הקצבה לעלות הדיור לא מתקנת את הפגיעה בשוכרים. אלה ספירות תיאוריות בתוך מודל, לא חוקים כלכליים ולא אומדנים סיבתיים.
מגבלות
כל הקלטים הם הנחות ולא אומדנים מכוילים. 356 מתוך 576 הצירופים לא הגיעו לסוף המסלול באחת או יותר מגרסאות המימון, ולגביהם אין לנו מסקנה. מסלולי הביקורת שומרים על המדיניות ועל לוחות הזמנים של הדיור. המודל לא קובע שאוטומציה תגרום ל-20% אבטלה, ולא מנבא מי ייפגע בפועל.
מקורות ושקיפות
הפרסום מעבד את המחקר הקיים לשפה נגישה. הדוגמה החשבונאית והתרחישים אינם תחזית רשמית או המלצת השקעה.
מה דעתכם?
האם קצבה צריכה לשמור על רמת החיים של היום, או על חלק קבוע מהעושר שהמשק מייצר?