ירידת מחירים לא מגיעה לכולם: למה שוכרים נפגעים יותר
בסימולציית האוטומציה, כשהחיסכון עובר למחירים, שוכרים ובעלי משכנתא נשארים מאחור. הצמדת הקצבה לעלות הדיור עוזרת רק כשיש תקציב.
בגלגול מלא של החיסכון למחירים, מאבדי עבודה ששוכרים דירה שמרו על הצריכה ב-2 מתוך 18 מסלולים, לעומת 8 מתוך 18 בבעלות על דירה ללא משכנתא. זו סימולציה של הנחות, לא תחזית.
למה זה קורה?
במודל, שכר הדירה, המשכנתא והתחזוקה הם סכומים קבועים שלא יורדים עם המחירים. הקצבה, לעומת זאת, מחושבת לפי מחיר הסחורות. כשהמחירים יורדים הקצבה קטנה, אבל תשלומי הדיור נשארים כשהיו, והפער יוצא מהצריכה.
האם הצמדת הקצבה לעלות הדיור פותרת את זה?
בדקנו כלל שבו חלק הדיור בקצבה עוקב אחרי עלות הדיור בפועל. בכל מסלול שבו לתקציב היה מרווח, הכלל החדש שמר על הצריכה של מאבדי העבודה: 64 מתוך 64. אבל אצל שוכרים בגלגול מלא התוצאה נשארה 2 מתוך 18.
למה זה לא הספיק?
ב-16 מתוך 18 המסלולים האלה התקציב לקצבאות נגמר בשיא האבטלה, והקצבה שולמה רק בחלקה. כשהסכום קבוע, זכאות גבוהה יותר רק מחלקת אותו אחרת. החיסכון שעובר למחירים מקטין גם את בסיס המס, כך שהתקציב נלחץ דווקא כשהוא נחוץ.
מגבלות
כל הקלטים הם הנחות ולא אומדנים מכוילים. במודל שכר הדירה אינו מגיב לירידת מחירים או לקצבאות, ובמציאות הוא עשוי להגיב. אלה ספירות בתוך מודל, לא חוק כלכלי ולא אומדן סיבתי.
מקורות ושקיפות
הפרסום מעבד את המחקר הקיים לשפה נגישה. הדוגמה החשבונאית והתרחישים אינם תחזית רשמית או המלצת השקעה.
מה דעתכם?
האם קצבה צריכה לכסות גם את עלות הדיור, או רק את סל הסחורות?