טיוטת התזה · נובמבר 2026

פרק התוצאות

1. פתיחת הפרק

הפרק עונה על שאלה מותנית: באילו תנאים ירידת מחירים והעברות ממשלתיות שומרות על הצריכה של משקי בית שאיבדו עבודה בעולם עם 20% אבטלה מאוטומציה? התשובה בשלוש טענות, שכל אחת מהן נשענת על סוג ראיה אחר.

1. שימור מותנה (סימולציה). בחלק מהתצורות הצריכה של מאבדי העבודה נשמרת, ובחלק לא. ירידת מחירים לבדה אינה מבטיחה זאת.
2. שימור אינו שוויון (סימולציה). גם כשהרמה נשמרת, מאבדי העבודה מסיימים מתחת למסלול הביקורת, בכל 42 ההשוואות התואמות.
3. אין עדיין השפעה מדידה (נתונים). בנתוני 13 מדינות באירופה לא נמצא קשר מובהק בין אימוץ AI לתעסוקה במקצועות חשופים.

כל משפט בפרק מסומן כהנחה, כתוצאת סימולציה או כממצא אמפירי.

מבנה הפרק: שיטה בקצרה (2), התוצאות מהסימולציה (3–5), המבחן האמפירי (6), מגבלות (7) ודיון (8). פירוט מלא של המודל נמצא בפרק השיטה.

2. נתונים ושיטה בקצרה

הפרק נשען על שני מערכים נפרדים: הסימולציה בודקת תנאים חשבונאיים, והמבחן האמפירי בודק אם כבר רואים השפעה בעולם.

2.1 מערך הסימולציה (שלבים 71–101)

• תרחיש: אבטלה שמגיעה ל-20% מוצבת כהנחה, לאורך מסלול של 20 שנה.
• ארבע קבוצות משקי בית: עובדים שנשארו, בעלי הון יצרני, מאבדי עבודה בלי חוב צרכני התחלתי ומאבדי עבודה עם חוב צרכני.
• 576 צירופי הנחות, בהם גלגול החיסכון למחירים (0, 0.5, 1), עליית פריון, מס רווחים (25%, 35%), חלק הרווח הנגיש למס (0.5, 1), דיור וריבית (יציבות או לחץ) וריכוז הבעלות על הון.
• שבע גרסאות מימון תאגידי: בלי אשראי, שלוש מסגרות אשראי, ושלוש גרסאות של המרת חוב להון אחרי 1, 2 או 3 שנים של אי-תשלום.
• משתנה התוצאה: צריכה ללא דיור, מנורמלת לרמה ההתחלתית של כל קבוצה.
• כלל השימור: לפחות 90% מהרמה ההתחלתית בכל שנה, לאורך מסלול שהושלם. זו החלטת מחקר, לא סף רווחה שאומד.
• שידוך מדויק: כל צירוף מושווה לעצמו בכל שבע הגרסאות, כדי לא להשוות תתי-קבוצות שונות של מסלולים מוצלחים.

2.2 המבחן האמפירי (שלבים 148–195)

• אימוץ AI: שיעור החברות שמשתמשות ב-AI לפי מדינה ושנה (Eurostat isoc_eb_ai).
• חשיפה: מדד ILO 2025 ל-AI יוצר, ממוצע לא משוקלל לרמת ISCO-08 דו-ספרתית.
• תעסוקה: סקר כוח האדם האירופי (lfsa_egai2d), לפי מדינה, מקצוע ושנה.
• מדגם: 848 תצפיות, 13 מדינות, 39 קבוצות מקצוע, שינויים שהסתיימו ב-2024 וב-2025.
• מודל: אינטראקציה של שינוי באימוץ × חשיפה, עם אפקטים קבועים למדינה-שנה ולמקצוע ושגיאות תקן מקובצות לפי מקצוע.

3. תוצאה 1: שימור מותנה של הצריכה

מתוך 202 מסלולים שהושלמו בכל שבע גרסאות המימון, שתי קבוצות מאבדי העבודה שמרו על הצריכה ב-75 בלבד. העובדים שנשארו ובעלי ההון שמרו עליה בכולם.

מקור: חישובי המחבר, שלב 101. 374 מתוך 576 הצירופים לא הושלמו בלפחות גרסה אחת, ואינם בטבלה.

רגישות לרף (שלב 196): מספר המסלולים שבהם שתי קבוצות מאבדי העבודה נשמרות הוא 95 ברף 80%, 87 ב-85%, 75 ב-90% ו-51 ב-95% (מתוך 202). המסקנה המותנית לא תלויה בבחירת הרף; המספר כן.

העמידות של 202 המסלולים בשבע הגרסאות היא בעיקר מכנית: במסלולים אלה האשראי התאגידי אינו פועל, ולכן אין לראות בה בדיקת עמידות. מאבדי עבודה בלי חוב צרכני עדיין עשויים לשאת משכנתא, ומדדים שווים אינם רמת חיים שווה, כי נקודות ההתחלה שונות. הצירופים אינם מדגם מייצג של עולמות אפשריים, ולכן 75 מתוך 202 אינם הסתברות.

4. תוצאה 2: לשמור על הרמה אינו לא להפסיד

בכל 42 המסלולים שיש להם מסלול ביקורת שלם, ובכל שבע גרסאות המימון, הצריכה הסופית של שתי קבוצות מאבדי העבודה נמוכה מזו שבמסלול הביקורת.

מקור: חישובי המחבר, שלב 101, צריכה ללא דיור בסוף המסלול. מסלול הביקורת מסיר את פליטת העובדים ואת עליית הפריון, ושומר על המדיניות ועל לוחות הזמנים של הדיור.

גודל הפער (שלב 196): מאבדי העבודה מסיימים בחציון כרבע מתחת לביקורת, והעובדים שנשארו כשישית מעליה. הפער זהה בכל שבע גרסאות המימון.

הפרש באחוזים בצריכה ריאלית ללא דיור בסוף המסלול, מול מסלול הביקורת. מקור: חישובי המחבר, שלב 196.

איור 1: במקרה החציוני, מאבדי העבודה נשארים מעל רף ה-90% אבל מסיימים הרבה מתחת למסלול הביקורת.

איור 2: כל נקודה היא מקרה אחד. אף מקרה של מאבדי עבודה לא מגיע לאפס.

שתי שאלות שונות עומדות כאן: האם משק הבית שומר על הרמה שלו (רצפה מוחלטת), והאם הוא מפסיד לעומת משק צומח (השוואה יחסית). קצבה שמוגדרת מול רמת החיים של היום מגינה מפני נפילה, אבל לא מפני פער שנפתח. אלה 42 השוואות, לא 42 תצפיות בלתי תלויות: כולן חולקות את אותן הנחות מחירים, מס והתנהגות.

5. תוצאה 3: מה הבדיל בין מסלולים

שימור הצריכה של מאבדי העבודה קשור בעיקר לכמה מהרווח הגיע לקופה הציבורית. אלה ספירות תיאוריות שמותנות בהשלמת המסלול, לא אומדנים סיבתיים.

מקור: חישובי המחבר, שלב 101, מתוך 202 המסלולים שהושלמו בכל הגרסאות.

שני דפוסים בטבלה נראים מפתיעים — יותר גלגול למחירים ויותר פריון לא שיפרו את התוצאה — ולכל אחד יש הסבר אחר.

פריון: הטיית בחירה (שלב 196). ה-0 מתוך 24 בעליית הפריון הגבוהה ביותר אינו ממצא על נזק מפריון. בפריון הגבוה שום מסלול עם נגישות מלאה למס לא מגיע לסוף, כך שכל 24 המסלולים שהושלמו הם בנגישות חלקית, הקבוצה עם שיעור השימור הנמוך ביותר.

בתוך נגישות חלקית נשאר הבדל (10/48 מול 0/24), אבל הוא נשען על 24 מקרים בלבד ואינו מבוסס.

גלגול למחירים: שני ערוצים (שלבים 196, 198 ו-200). כאן ההרכב לא מסביר את הדפוס: גם בתוך כל רמת נגישות, גלגול מלא מראה את השימור הנמוך ביותר. ב-64 זוגות מסלולים ששונים רק בגלגול (0 מול 1), בשנה 10:

החיסכון עובר מרווחי החברות (בסיס מס) לצרכנים, הריבית על החוב הנומינלי הקיים לא יורדת עם המחירים, וההוצאה הקיימת קודמת. כך ירידה קטנה בהכנסות הופכת לקיצוץ גדול במה שאפשר לשלם.

שלב 198 מפרק את השימור לפי חזקת דיור, ומראה שהירידה מרוכזת אצל שוכרים ובעלי משכנתא (שלב 198):

העמודות: מקרים שבהם שתי קבוצות מאבדי העבודה נשמרו / מקרים שהושלמו. השינוי במדד: חציון ההפרש בין גלגול 1 ל-0 במדד הצריכה הסופי של מאבדי העבודה ללא חוב (16 זוגות לכל חזקה).

המנגנון נובע מהנחה: שכר דירה, תשלומי משכנתא ותחזוקה נומינליים, והקצבה הנדרשת צמודה למחיר הסחורות. כשהמחירים יורדים, הקצבה קטנה והדיור לא, והפער יוצא מהצריכה שלא על דיור. הלוואת הצריכה הנומינלית מסבירה רק כרבע מההפסד של מאבדי העבודה עם חוב: בלעדיה החציון עולה מ-−10.46 ל-−7.92.

האם הצמדה לדיור מתקנת את זה? (שלב 200) ריצה חוזרת של 576 המקרים עם קצבה שחלק הדיור בה עוקב אחרי עלות הדיור בפועל. כשלתקציב יש מרווח בשנה 10, כל המסלולים שומרים (64 מתוך 64, לעומת 61 מתוך 71 בכלל הקיים). אבל שוכרים בגלגול מלא נשארים ב-2 מתוך 18: ב-16 מהם התקציב נגמר בשיא האבטלה, והקצבה מוקצבת. הערוץ הפיסקלי משני בהסברת הפער בין צורות החזקה, אבל הוא האילוץ המגביל על תיקונו (שלב 200).

כיול חלקי לישראל (שלב 205). שני קלטים נקבעו לפי סקר הוצאות משק הבית 2024 של הלמ"ס. הרכב החזקה: 62.5% ממשקי הבית בישראל גרים בדירה בבעלותם ו-32.7% בשכירות, ובעשירון התחתון 56.5% שוכרים. כשמשקללים את תוצאות הרשת לפי ההרכב הזה, שיעור השימור בגלגול מלא הוא 28.8% (טווח 24.9%–31.5% לפי הנחות המשכנתא), קרוב לשקלול השווה של הרשת (26.4%). בהרכב של העשירון התחתון הוא יורד ל-22.9%. נטל שכר הדירה: במודל שכר הדירה הוא 15%–25% מהכנסת הייחוס, ובישראל הממוצע כ-17%, אבל בעשירון התחתון כ-45%. ברמת הממוצע התוצאות לא משתנות. בנטל של 45%, אף מסלול של שוכרים לא שמר על הצריכה כשמחצית מהפריון עברה למחירים, ורק 4 מתוך 16 גם בלי גלגול. הצמדת הקצבה לעלות הדיור חשובה יותר ככל שהנטל גבוה: בנטל של 45% היא מעלה את השימור בגלגול מלא מ-0 מתוך 18 ל-6 מתוך 22. נטל המשכנתא: במודל ההחזר הוא 12%–20% מההכנסה, ובתיק המשכנתאות בישראל כ-29%. בנטל הזה פחות מסלולים של בעלי משכנתא שומרים על הצריכה בכל רמת גלגול, והצמדה לדיור שוב מתקנת את רוב הפגיעה בגלגול מלא. התמונה המשולבת: בהרכב ובנטלים של משק הבית הישראלי הממוצע, שיעור השימור בגלגול מלא זהה לרשת הלא מכוילת (26.4%). בעשירון התחתון הוא יורד ל-15.3%, והצמדת הקצבה לדיור מעלה אותו ל-34.0%. שכר דירה שיורד עם המחירים: גם אם שכר הדירה היה יורד אחד לאחד עם מחיר הסחורות, שוכרים בגלגול מלא שמרו על הצריכה ב-6 מתוך 18 מסלולים, לא ב-8 מתוך 18 כמו בעלי דירה ללא משכנתא. כשהגמישות היא חצי, התוצאה לא משתנה. כלומר, קשיחות שכר הדירה מסבירה רק חלק מהפגיעה, והשאר נובע מהערוץ הפיסקלי. שכר דירה שעולה עם הקצבאות: כשבעלי הדירות גובים 30%–60% מהוצאות הקצבאות כשכר דירה גבוה יותר, הפגיעה בשוכרים מחריפה. ב-60% השוכרים נפגעים גם בלי גלגול (4 מתוך 16 במקום 8), ואף מסלול לא שורד גלגול מלא. בכל הגרסאות שנבדקו השוכרים נשארים מאחורי בעלי הדירות בגלגול מלא (שלב 205).

מס החברות בערכי ישראל (שלב 205, חלק ו). בישראל מס החברות הסטטוטורי הוא 23%, וההכנסות ממנו הן 3.6%–4.4% מהתוצר (2021–2024). כשמחזיקים את חלק הרווחים במודל, זה מקביל לכ-42% מהרווחים בהישג יד של המס, ולגבייה של כ-3.9% מהתוצר, מתחת לפינה הנמוכה של הרשת (5%). ההרצה החוזרת מראה מסדרון צר: לכל רמת גבייה רק טווח אחד של עליית פריון מאפשר להשלים מסלול. בגבייה נמוכה הממשלה לא מצליחה לממן במזומן את ההתחייבויות הקיימות אלא אם הפריון עולה מאוד, ובגבייה גבוהה עליית פריון גדולה נגמרת בכשל נזילות של החברות. ישראל נמצאת בקצה הנמוך: כל המסלולים עם עליית פריון של 25% או 50% נכשלים, ורק כשהפריון מוכפל 44 מתוך 144 מסלולים מושלמים, ובהם 18 שבהם שתי קבוצות מאבדי העבודה שמרו על הצריכה (שלב 205, חלק ו).

6. תוצאה 4: המבחן האמפירי

אין קשר מובהק בין אימוץ AI לבין תעסוקה במקצועות חשופים: מקדם האינטראקציה הוא −0.54, רווח הסמך 95% בין −1.61 ל-0.52, ו-p = 0.32 (848 תצפיות).

זה אפס לא מובהק, לא הוכחה להיעדר השפעה. המשתנה התלוי הוא צמיחת תעסוקה שנתית בנקודות אחוז, והמנבא הוא חשיפה (0 עד 1) × שינוי באימוץ (נקודות אחוז). בעליית אימוץ טיפוסית של כ-7.6 נקודות בשנה, ובפער חשיפה של 0.52 בין הקבוצה החשופה ביותר לחשופה פחות, האומדן שווה לצמיחת תעסוקה איטית יותר בכ-2.1 נקודות אחוז בשנה בקבוצה החשופה, ורווח הסמך נע מ-6.4 נקודות איטית יותר ועד 2.1 נקודות מהירה יותר. כלומר הנתונים לא שוללים השפעה שלילית גדולה (חישוב מקורב מהמקדם ומרווח הסמך של שלב 194). בגלל האפס הזה, תרחיש 20% האבטלה נשאר הנחה ולא אומדן, והמקדם לא מועבר למודל.

עמידות (שלב 195): הסימן שלילי בכל 54 הבדיקות ואף אחת אינה מובהקת ב-5%. בתאים מותאמים (368 תאים, n = 736) β = −0.686 (p = 0.473); השמטת מדינה נותנת β בין −0.839 ל-−0.201, והשמטת מקצוע בין −0.818 ל-−0.332. אף יחידה בודדת אינה מניעה את האומדן, אבל הנתונים אינם מבדילים אותו מאפס (פלט).

ישראל (שלב 201): בסקר כוח אדם של הלמ"ס (לוח 5.3, 2017, 2018, 2021, 2022), פקידים — הקבוצה החשופה ביותר — היו מיוצגים יתר בקרב הבלתי מועסקים עוד לפני כלי AI גנרטיביים, והייצוג גדל: סיכון יחסי 1.35 ב-2017–2018 ו-1.60 ב-2021–2022. בסך הכול הבלתי מועסקים מעט פחות חשופים מהמועסקים, כי בעלי משלח יד אקדמי מיוצגים בחסר. (שלב 201).

ישראל אחרי כלי AI גנרטיביים (שלב 204): במהדורות 2023 ו-2024 של אותו לוח, הייצוג היתר של הפקידים לא המשיך לגדול: הסיכון היחסי ירד ל-1.34, הרמה של 2017–2018. השינוי הבולט הוא אצל בעלי משלח יד אקדמי, הקבוצה השנייה בחשיפתה: חלקם בקרב הבלתי מועסקים עלה מ-16% ב-2017 ל-27% ב-2024, והסיכון היחסי שלהם מ-0.6 ל-0.78. אין שיפוע לפי חשיפה (שיפוע השינוי בלוג הסיכון היחסי −0.12 מול 2021–2022 ו-+0.04 מול 2017–2018), והבלתי מועסקים עדיין מעט פחות חשופים מהמועסקים. השנים 2023–2024 כוללות את המלחמה, והממצא תיאורי (שלב 204).

7. מגבלות ואיומים לתקפות

המגבלה המרכזית היא שרוב הצירופים לא הושלמו: 356 מתוך 576 לא הגיעו לסוף באף גרסה.

1. מסלולים שלא הושלמו. עצירת מסלול נובעת מחוסר מזומן תאגידי או ממשלתי במודל, לא מקריסה כלכלית. אין להסיק מהם שימור או כישלון, והספירות מותנות בהשלמה.
2. קלטים היפותטיים. פריון, גלגול מחירים, כללי מס והתנהגות משקי בית אינם מכוילים. הספירות אינן הסתברויות.
3. מסלולי ביקורת חלקיים. הביקורת מסירה פליטה ופריון אבל שומרת מדיניות ודיור. רק 42 מקרים זמינים להשוואה.
4. נתוני האימוץ. האימוץ נמדד ברמת המדינה ולא המקצוע, והחשיפה היא פוטנציאל טכני ולא שימוש בפועל.
5. עוצמה סטטיסטית. שני מעברים שנתיים בלבד. אפס במדגם כזה הוא חלש.
6. אנדוגניות. אימוץ ותעסוקה משפיעים זה על זה, וגם קשר מובהק לא היה מוכיח סיבתיות.
7. העברה לישראל. המבחן האמפירי המרכזי אירופי. הבדיקה הישראלית תיאורית, ברמת 7 קבוצות מקצוע, ומסתיימת ב-2022.

8. דיון: משמעות לתזה ולמדיניות

התזה מקבלת תשובה מותנית: מחירים נמוכים וקצבאות יכולים להגן על רמת הצריכה של מאבדי העבודה, אבל לא על מקומם היחסי. המשמעות למדיניות היא שעיצוב הקצבה חשוב לפחות כמו גובהה.

1. רצפה מול נתח. קצבה שצמודה לרמת החיים של היום שומרת על רצפה. קצבה שצמודה לתוצר או לרווחי האוטומציה שומרת על חלק בעוגה הגדלה. תוצאה 2 מראה את המחיר של הבחירה הראשונה. שלב 203 מראה שהבחירה השנייה מצמצמת את הפער: מאבדי העבודה מגיעים למסלול הביקורת ב-18 מתוך 42 ההשוואות במקום באף אחת, אבל הפער החציוני נשאר כ-−20% כי התקציב נגמר בשיא האבטלה (שלב 203).
2. מימון לפני מחירים. בספירות, הנגישות של הרווח למס מלווה בפער גדול יותר מגלגול המחירים. זה מצביע על מוסדות המס כשאלה מרכזית, לא רק על הטכנולוגיה.
3. הצמדה ותקציב יחד. הצמדת הקצבה לעלות הדיור מתקנת את הפגיעה בשוכרים רק כשיש מרווח תקציבי בשיא האבטלה.
4. מוקדם למדוד. האפס האמפירי אינו סיבה לרוגע, וגם לא לבהלה. הוא מצביע על צורך בנתוני אימוץ לפי מקצוע ובמעקב שנתי.

דיון מורחב, כולל מיקום הממצאים מול הספרות, נמצא במבוא ובדיון ובסקירת הספרות.

הפרק כתוב בעברית. הטיוטה המלאה (PDF) · קובץ המקור