La bibliothèque de recherche MacroVision
Recherchez parmi les étapes de la recherche, les modèles et les méthodes. Chaque résultat renvoie à son emplacement d’origine et aux sources associées.
Aucune recherche correspondante. Essayez un autre terme ou retirez le filtre.
Étape 79 — calibrage des retards de la première année
Repère historique de la Banque d’Israël : au moins 500 ₪ impayés pendant plus de 30 jours au cours de la première année du prêt immobilier. Ce n’est ni un taux de défaut à 90 jours, ni une probabilité de saisie, ni un taux de perte.
Les anchors historiques sont chargés lorsque cette section est affichée.
| Profil à l’octroi du prêt immobilier | Événement de la première année | Le taux appliqué au nombre de prêts sélectionnés | Différence versus aucun prêt complémentaire, points de pourcentage | Rapport de taux |
|---|
Septembre 2017 – mars 2019 cohorts par source footnote 5. Le graphique indique une période différente plus large; l’ambiguïté est documentée. Aucune prévision de 2025 ou d’automatisation. Aucune taille de l’échantillon source, intervalle de confiance ou effet de dette causale.
L’anchore de l’arrivée précoce n’est pas injecté comme saisie immobilière ou la perte en étape 78 équilibres. Les outils locaux peuvent estimer l’incidence par défaut des cohorts complets et LGD des flux de récupération réels lorsque les données appropriées deviennent disponibles.
Données, méthode de calibrage et paramètres manquants · Enregistrement source · Exigences de données pour PD et LGD
Étape 78 — Anchorage des hypothèques à Israël données
Comparaison partielle d’un prêt de référence à décembre 2025 Banque d’Israël LTV, PTI et taux d’intérêt spécifiques à la piste. Un profil synthétique, pas la calibration des distributions ménagères, probabilité de défaut ou perte donnée défaut.
Les anchors de données sont chargés lorsque cette section est affichée.
Le PTI n’est attribué que aux revenus de référence 48 en utilisant une annuité annuelle approximative. Pas d’une maison Israélienne moyenne ou de validation prédictive. La durée et la location restent des hypothèses. Les chocs des taux ne modifient pas les taux contractuels fixes.
| Groupe | consommation réelle | Différence de consommation par rapport au vieux profil | Différence de consommation versus aucune transition d’automatisation | patrimoine réel | Solde nominal de l’emprunt immobilier | Réalisation de l’actif |
|---|
Unités normalisées par personne, et non ₪. Les profils partent d’actifs et de dettes différents ; les écarts avec l’ancien profil ne sont pas des effets causals. Le chômage de 20% et les règles de défaut restent des hypothèses expérimentales.
Valeurs source, dates et cellules
Calibrage, hypothèses et lacunes restantes · Registre des sources · Résultats de la simulation
Défaut de crédit dans le modèle intégré : qui supporte la perte ?
Étape 77 : le non-paiement persistant peut déclencher saisie immobilière, la dette annulations de dettes et les pertes du prêteur. La maison est transférée au prêteur ; le prêteur devient un renteur l’année prochaine. Les hypothèses de recherche, pas les procédures juridiques ou les prévisions.
La charge de données du modèle lorsque cette section est affichée.
Consommation et richesse : unités réelles par personne dans chaque cohorte. Débuts : nominal par personne. Perte cumulative et coûts saisie immobilière: montants nominaux agrégés. Les prêtres ne comptent pas ni les probabilités de défaut; les créances résiduelles restent à la valeur face.
| Groupe | consommation hors logement | Différence de consommation versus aucune transition d’automatisation | La richesse totale | Écart de patrimoine par rapport au cas sans annulation de dettes | Dette à la consommation | Prêt immobilier | arriérés de loyer | Résistance de la dette après saisie immobilière | Situation de logement en fin d’année |
|---|
À saisie immobilière, la maison est transférée au prêteur; le loyer commence l’année prochaine. La perte immédiate de annulation de dette diffère des différences de richesse terminale. Les prix des ménages sont exogènes; il n’y a pas de banques séparées ou de nouvelles créations de crédit.
Mécanisme de défaut, bilans et limites · Données du scénario
Étape 76 — modèle de logement avant les pertes de crédit
Le mécanisme de défaut de l’étape 77 compare les créances à leur valeur nominale aux abandons de créances et aux saisies immobilières.
Étape 76 : les paiements de logement atteignent les propriétaires et les prêtres, changent la consommation, économies et investissements. Le feedback du capital peut également changer la production et l’emploi. Les prix des maisons sont exogènes ; les scénarios ne sont pas calibrés.
Le modèle se charge lorsque cette section est affichée.
Consommation, revenus et richesses : unités réelles normalisées. Monnaie et dette : unités nominales. La consommation commence à 100 séparément par alternative de logement. Les propriétaires de capitaux sont les paysans, sans banques séparées; les revendications d’arrivée restent à la valeur face.
| Groupe | consommation hors logement | Indice de consommation | consommation réelle différence versus aucune automation | Revenu après transferts liés au logement | Trésorerie | Part du capital productif | Solde de l’emprunt immobilier | arriérés de loyer | Intérêts capitalisés sur l’année | Patrimoine incluant le logement |
|---|
Les variantes de logement partent de dotations différentes ; la comparaison entre propriété et location n’est donc pas causale. Intérêts et capital emprunté sont distincts ; la réévaluation du logement n’est pas un revenu. Le logement n’est pas ajouté une seconde fois à la production du secteur productif.
Modèles, identifiants et limites de la feuille d’équilibre · Les données de simulation
Étape 75 - Précédent Test partiel de logement
Le modèle intégré étape 76 comprend des flux de logement et d’épargne. Cet outil précédent n’est conservé que pour une comparaison historique.
Étape 75 Test de stress : revenus identiques sous différents taux d’habitation. Une hypothèse dépendante, pas une prévision. Analyse partielle: les paiements de logement ne changent pas le modèle source d’épargne, de production ou allocations sociales.
Données de logement lorsque cette section est affichée.
Le revenu et le revenu résiduel après logement sont en unités réelles normalisées. Les paiements de logement, le capital emprunté et les arriérés sont en unités nominales. Chaque variante commence à l’indice 100, mais les situations de propriété ont des patrimoines initiaux différents.
| Groupe | revenus réels | Paiement lié au logement | Revenu réel après frais de logement | Indice de revenu résiduel | Différence réelle versus aucune automation | Capital de l’emprunt immobilier | Intérêts en retard de paiement | Valeur nette réelle du logement | Déficit de paiement par rapport au revenu |
|---|
Hypothèses, résultats et limites · Données du test de résistance
L’avantage persiste-t-il avec l’épargne et les ventes d’actifs ?
Les groupes peuvent épargner, échanger des actions et rembourser le capital des emprunts. Choisissez les règles de consommation et de prix des actifs, puis comparez revenu, consommation et patrimoine. Les allocations de chômage utilisent le financement résiduel ; les ventes, le financement des entreprises et les liquidités sont explicités.
Les indices de consommation utilisent la consommation initiale de chaque cohorte. La propriété large change la allocation initiale du capital ; ce n’est pas un transfert gratuit pendant la transition.
| Groupe | Consommation réelle par personne | Indice de consommation | Revenu réel par personne | Indice de revenus | solde liquide | Part du capital productif | Solde de la dette personnelle | patrimoine réel | Variation du patrimoine par rapport au scénario de référence | Différence de richesse versus contrôle, année 20 | Écart au niveau de consommation souhaité |
|---|
L’épargne, les prix des actifs et l’investissement reposent sur des hypothèses. L’investissement absorbe la production résiduelle, sans rétroaction sur la productivité ou l’emploi dans cette version. Le modèle ne comprend ni optimisation des ménages, ni rendements estimés, ni pertes de crédit, ni prévision par décile. Les trajectoires de financement ou de capital irréalisables sont interrompues.
Assumptions, identités et tests de sensibilité · Tous les 16 expériences et résumés de la voie de contrôle
Qui est allocations sociales et qui perd ? La dette et la propriété de capital
Quatre cohortes fixes partagent les revenus et les budgets du gouvernement. Les cohorts déplacés travaillent d’abord, puis perdent progressivement des emplois; les propriétaires de capitaux restent également employés. Comparez deux distributions initiales de propriété et deux règles de financement allocation sociale.
| Groupe | Poids dans la population | Emploi au sein du groupe | Part du capital productif | Revenu réel après paiements obligatoires | Pouvoir d’achat par rapport au scénario de référence | Patrimoine réel du scénario de référence | Patrimoine réel actuel | Variation du patrimoine | Nouveaux intérêts impayés |
|---|
Le patrimoine est ici une valorisation comptable : valeur réelle constante du capital productif, prêts au nominal sans pertes de crédit et financement public par les détenteurs de capital. Le modèle ne comporte ni épargne volontaire, ni investissement, ni marché du logement, ni probabilités d’emploi individuelles. Il n’identifie pas effectivement le décile supérieur.
Assumptions, identités comptables et conclusions · Toutes les trajectoires des groupes
20 % de chômage: le allocation sociale conserve-t-il pouvoir d’achat, et qui paie?
Les salaires, les prix, les bénéfices, les impôts et allocations sociales. Comparaison de la protection financée par la dette avec le budget résiduel allocations sociales. Produit initial normalisé 100 et force de travail 1 sous l’emploi intégral stylisé, pas Israël / données mondiales. allocations sociales modèles cibles chômeurs, pas tous.
| Année | Chômage % | Production réelle | Prix | Les bénéfices | Impôts effectivement payés | Allocation nécessaire par personne | Allocation versée par personne | pouvoir d’achat % | Dette nette/production % |
|---|
productivité, les taux d’impôt et la collectabilité sont des hypothèses de scénario. Aucune calibration empirique, réponse à l’investissement, équilibre de la demande-prix ou estimation du bien-être à l’échelle de la population. La dette personnelle est un paiement nominal fixe, pas une action simulée. D’autres dépenses gouvernementales restent réelles; les impôts existants ne sont pas tous réutilisés pour allocations sociales.
Formules, hypothèses et limites · Résultats complets et grille de 270 combinaisons d’assumptions
Laboratoire de scénarios interactif
Ajustez les hypothèses pour inspecter la production, les prix, les allocations sociales réels et les charges de dette. C’est une illustration normalisée, pas un Israël calibré ou une estimation mondiale.
Production et prix selon le taux de chômage
Illustration : A₀=K=N=P₀=1, α=0.35, bénéfices Π=αY ; allocation réelle τΠ/P ; charge de la dette D/P ; revenu réel du capital des autres ménages (1−s)(1−τ)Π/P, où s est la part du capital détenue par le groupe de propriété concentrée. Les indices prennent u=0 pour référence. Il ne s’agit pas d’estimations empiriques des bénéfices, des impôts ou du bien-être.
Laboratoire de recherche : comparer, enregistrer et examiner les modèles
Enregistrer des scénarios dans ce navigateur, comparer les résultats, exporter les données de recherche et préparer IA prélèvements d’analyse méthodologique. L’épargne est locale à cet appareil; les fournisseurs ne sont pas appelés automatiquement.
| scénario | Le chômage | Production | Prix | Allocation en termes réels | dette réelle | Action |
|---|
Sensibilité autour du scénario actuel
Comparaison des résultats avec le chômage 5 points de pourcentage au-dessus ou en dessous du taux choisi, en tenant les autres hypothèses fixes.
| taux de chômage | Production | Prix (100=référence) | Allocation en termes réels | dette réelle |
|---|
Revue de recherche assistée par l’IA
Préparez une révision d’IA avec des équations, des hypothèses et du scénario actif, demandant l’identification causale, les unités, la calibration et la falsification. Une réponse d’IA n’est pas une preuve scientifique.
Maison pouvoir d’achat — version 26
Comparaison d’une maison avant et après l’automatisation. Déterminer le revenu du travail, allocations sociales, le revenu du capital, les impôts, service de la dette et les changements de prix. Les montants mensuels sont illustratifs seulement.
Prix avant = 100 ; après = 100 × (1 + variation des prix/100). Pouvoir d’achat = (salaires + allocation + revenu du capital − impôts − service de la dette) / prix relatifs. L’allocation d’équilibre ignore les contraintes budgétaires, les comportements et les changements du panier. La dette désigne un paiement nominal mensuel, pas le capital emprunté. Ce n’est ni une prévision, ni une recommandation de politique, ni une estimation empirique.
allocation sociale financements à partir de l’impôt sur les sociétés, le capital et l’automatisation — version 27
Modèle macro-budgétaire annuel de financement d’allocations universelles ou de chômage. Les montants illustratifs sont en milliards de ₪, à l’exception des effectifs et des allocations mensuelles. La valeur ajoutée attribuée à l’automatisation peut constituer une assiette distincte, sans double imposition.
Taxe d’entreprise = profit taxable × taux effectif; taxe sur le capital = base séparée × taux; frais d’automatisation = base non-overlapping supplémentaire × taux. Coût = personnes éligibles × allocation sociale × 12. Le déficit primaire comprend les impôts du travail perdu et l’administration. Le changement de dette comprend le déficit du programme et les intérêts existants, assumant le reste des balances budgétaires pré-intérêt. Aucune prévision causale ou un modèle de conduite de vol de capitaux, d’érosion de base, d’investissement ou d’éviter.
Modèle dynamique de 20 ans — version 28
Financement des allocations par les impôts sur les sociétés, les revenus du capital et l’automatisation. Modifiez le remplacement du travail, les assiettes fiscales et leurs réactions, les allocations, la dette et les taux d’intérêt. Les montants sont en milliards de ₪, sauf indication contraire.
| Année | Chômage % | Impôt sur les sociétés | Impôt sur les revenus du capital | Taxe sur l’automatisation | Coût de l’allocation sociale | Solde primaire | dette/production % |
|---|
La sensibilité fiscale utilise des taux de référence de 25% d’entreprise, 20% de capital et 10% d’automatisation. Taxes de travail perdues = 10 milliards ₪ × chômage; administration = 4 milliards ₪ par an. Voir Dynamique_FISCAL_V28.md
Version 29 — trouver un mélange fiscal pour financer allocations sociales sur 20 ans
Une recherche transparente pour les taux d’impôt des entreprises, du capital et de l’automatisation répond à un objectif terminal dette/production. Utilisez les hypothèses entrées dans le modèle dynamique ci-dessus (version 28).
Atteindre l’objectif final ne garantit pas son respect chaque année. Le modèle ne tient pas compte de la productivité endogène, des mouvements de capitaux, de la concurrence internationale ni des dépenses publiques hors programme. Comparez d’autres scénarios de sensibilité.
Version 30 – allocation sociale-financement des tests de stress
Stress-test le mélange fiscal du modèle dynamique sous six scénarios: scénario de référence, faible croissance, sortie de capitaux, érosion des profits, augmentation du chômage et un choc combiné.
| scénario | Ratio dette/production final | Ratio dette/production maximal | Chômage en fin de période | Objectif atteint en fin de période | Objectif atteint chaque année |
|---|
Pour tester la version 29 du mix fiscal, entrez ses trois taux d’impôt sélectionnés dans le modèle 28, puis effectuez les tests de stress.
Version 31 — Optimisation fiscale robuste pour stresser les scénarios
Trouvez un mélange d’impôt sur les entreprises, le capital et l’automatisation qui répond à la cible dette/production Dans tous les scénarios de stress sélectionnés. Utilisez les hypothèses définies dans le modèle dynamique ci-dessus.
Scénarios à tester :
| scénario | Ratio dette/production final | Ratio dette/production maximal | Objectif atteint |
|---|
Le calcul fonctionne dans ce navigateur sans appels API externes. Les réponses fiscales, les probabilités de choc et le comportement endogène ne sont pas empiriquement calibrées.
État actuel de la recherche
La recherche a fait l’objet de trois cycles de relecture informelle, fondés sur des rapports de type arbitrage produits avec des outils d’IA. Tous les résultats du texte proviennent désormais d’une seule spécification centrale (étape 281) : des entreprises qui conservent leurs bénéfices et empruntent avec un crédit limité, un État qui emprunte jusqu’à un plafond de dette et restitue les excédents, des actions évaluées à leur valeur actuelle, et un prélèvement jusqu’à 15 % des bénéfices quand la dette atteint le plafond. Les étapes 301–304 ont testé ce qui se passe quand le prélèvement a des coûts : son avantage diminue mais subsiste jusqu’à une élasticité d’érosion de l’assiette d’environ 2,4, bien au-dessus des estimations ; dans la version avec demande et coûts combinés, il s’accompagne de plus de crises budgétaires.
Le travail continue. Les simulateurs de cette page reposent sur des versions antérieures du modèle.
Chapitre des résultats → · La spécification centrale · Le modèle avec demande
Les données et liens plus bas sur cette page documentent les premières étapes de la recherche (panel OCDE et données israéliennes jusqu’à l’étape 61).
Numérisez les sections documentant les versions antérieures et leurs limites à la création. Le statut actuel se réfère aux fichiers existants; la calibration causale n’est pas approuvée même pour le dernier panneau.
Données observées — Banque mondiale (version 24)
Importation de l’API de la Banque mondiale pour le chômage, l’inflation, la croissance des productions et le travail productivité (production réelle par travailleur) pour cinq pays, 2010-2024. Fetch sur demande; aucun échantillon de données présentées comme observations.
La croissance de productivité est un changement annuel dans la production réelle par travailleur (World Bank SL.GDP.PCAP.EM.KD). Aucune observation de croissance annuelle. Sans une série d’automatisation vérifiée, ces données ne peuvent pas directement calibrer la thèse. L’accès analytique et la disponibilité API externe sont nécessaires.
Indicateurs d’automatisation - version 25
Mélanger l’automatisation documentée CSV avec les données de la Banque mondiale par pays et année. Aucun IFR/OECD automatique n’est enregistré et aucun dossier illustratif n’est présenté comme observations.
Fichier CSV de référence : country,year,unemployment,inflation,productivity (il peut être exporté ci-dessus) Fichiers CSV automatiques : country,year,automation. Les codes de pays ISO3 et un indice d’automatisation normalisé à 0-100 sont requis. Normalisation et documentation avant importation.
Le navigateur se fusionne. Les lignes non disputées ne sont pas remplies artificiellement; les exportations ne comprennent que des matchs complets. L’exportation ne définit ni la causalité ni les droits de redistribution des données restreintes.
Analyse empirique - version 25
Enregistrement de l’année CSV. Évaluez les regressions d’inflation décrites ou les panneaux d’effets fixes pays/année en utilisant l’automatisation, le chômage et la croissance de productivité. Test d’association préliminaire, pas une estimation causale ou une calibration de thèse structurelle.
En-têtes requis : country,year,unemployment,automation,productivity,inflation. Pourcentages utilisent des points de pourcentage; indice d’automatisation 0-100. Il faut 15 à 1000 observations sans doublement des années nationales. Vérifiez les définitions, les unités, les licences et les sources avant de télécharger.
L’enregistrement sur le serveur nécessite une connexion avec le rôle Analyst ou Admin. Les résultats ne sont pas vérifiés auprès de l’OCDE ou de la Banque mondiale ; les données ne sont pas récupérées automatiquement ici.
Journal de recherche
Chaque étape de la construction du modèle et des tests : ce qui a été testé, ce qui en est ressorti et les limites. Pour une vue d'ensemble, commencez par la page de la thèse. Les étapes qui n'apparaissent pas ici sont documentées dans les notes de l'annexe A.
Étape 305 — Compléter la figure de la frontière
Il manquait deux séries de points à la figure de la frontière sur la page de la thèse : un plafond de prélèvement de 30 % avec les coûts de l’étape 301, et une forte érosion de l’assiette avec une élasticité de 0,9. Avec les coûts, un plafond de 30 % abaisse encore le seuil, de 0,25 à 0,15.
Avec une érosion de 0,9, la frontière s’aplatit : un prélèvement jusqu’à 15 % n’abaisse le seuil que de 0,46 à 0,38, et un plafond de 30 % ajoute peu (0,35). Le prélèvement préserve encore plus de cas que sans prélèvement (246 contre 214), avec beaucoup moins de crises budgétaires (37 contre 110).
Étape 304 — Quelle est la solidité de la conclusion sur le prélèvement
Une revue indépendante a soulevé six points sur les étapes 301–303, et chacun est testé ici. Le soutien à la demande financé par le prélèvement cesse d’aider surtout à cause de la faible propension à consommer des détenteurs du capital combinée à un investissement sensible à l’impôt, et non à cause de l’érosion de l’assiette. Sans coûts, il n’aide que dans le scénario de stress.
L’effet du prélèvement résiste à des coûts plus forts : il ne disparaît qu’à une élasticité de l’assiette d’environ 2,4, quatre fois le haut des estimations, et ne disparaît pas pour des élasticités de l’investissement jusqu’à 10. C’est un arbitrage : avec des coûts forts, le prélèvement s’accompagne de plus de crises budgétaires. Indexer la moitié de l’allocation sur les salaires avec un plancher est sûr que les salaires montent ou baissent.
Étape 303 — Une allocation indexée sur les salaires
Quand la moitié du gain va aux salaires, une allocation fixée en biens laisse les travailleurs déplacés 9 % à 11 % sous le témoin, tandis que les actifs occupés montent d'environ 49 %. Ici, l'allocation suit le salaire réel des actifs occupés, entièrement ou à moitié.
Indexer la moitié suffit à combler l'écart : les déplacés finissent 8 % à 10 % au-dessus du témoin. Le prix : le coût de l'allocation passe de 3,9 % à 5,6 % de la production (7,1 % en indexation complète), et le prélèvement atteint son plafond dans plus de cas. Le prélèvement devient plus important par rapport au niveau d'avant l'automatisation, et moins par rapport au niveau indexé (étape 304). Quand les salaires baissent avec le chômage, l'indexation complète abaisse aussi l'allocation : il faut un plancher.
Étape 302 — Le prélèvement quand les salaires réagissent
Jusqu'ici le salaire nominal était fixe et tout le gain de l'automatisation et du capital allait aux profits. Ici une partie du gain va aux salaires (25 % ou 50 %), et les salaires baissent aussi avec le chômage (courbe des salaires d'élasticité 0,07–0,1).
Le prélèvement préserve toujours plus de cas que l'absence de prélèvement dans toutes les spécifications testées. La courbe des salaires semble le renforcer, mais l'étape 304 montre qu'il s'agit d'une redistribution des salariés restants vers les propriétaires. Partager le gain avec les salaires relève le seuil de productivité et éloigne les personnes ayant perdu leur emploi des actifs occupés. Avec les coûts de l'étape 301, l'avantage du prélèvement se réduit à 10–14 cas sur 432 dans la version avec demande, et s'accompagne de davantage de crises budgétaires.
Étape 301 — Le prélèvement protège-t-il encore quand il a un coût ?
Jusqu’ici, le prélèvement sur les bénéfices n’avait aucun coût dans le modèle. Ici, l’assiette fiscale s’érode quand il est appliqué, les détenteurs du capital peuvent consommer moins, le prix de l’action intègre le prélèvement et l’investissement réagit à l’impôt.
Le prélèvement reste préférable à l’absence de prélèvement dans tous les canaux testés, mais l’érosion de l’assiette réduit son avantage : avec une élasticité de 0,5, sa contribution passe de 63 à 46 cas sur 432. En revanche, le soutien à la demande financé par le prélèvement n’aide plus quand l’investissement réagit à l’impôt, et nuit en cas d’effondrement. Mise à jour (étape 304) : la raison principale est la consommation plus faible des propriétaires conjuguée à la réaction de l'investissement, et non le prélèvement à lui seul.
Étapes 296–300 — Quel soutien, quel financement et à quelle condition
Dans la récession estimée à partir de l’OCDE (intensité 1,27, test conjoint consommation et dette) : un soutien couvrant la moitié de l’écart fonctionne presque aussi bien qu’un soutien complet et ne nuit presque pas quand l’investissement est stable. Un plafond de prélèvement plus élevé augmente le nombre de cas dans l’effondrement : de 60 sans soutien à 143 avec un plafond de 15 %, et 176 avec un plafond de 20 %.
À l’ancrage israélien complet (intensité 1,50, étapes 291–293) : un soutien déclenché seulement après une baisse de l’investissement et quand il reste de la marge de dette fait passer les cas respectant à la fois le plancher de consommation et le plafond de dette de 22 à 62 sur 432, sans les réduire quand l’investissement est stable. Il creuse toutefois l’écart d’allocation dans environ un tiers des cas (147 et 146 sur 432, selon le groupe).
Étapes 291–295 — Une longue série israélienne et un soutien sous plafond de prélèvement commun
Dans une série continue du Bureau central des statistiques, 1995–2026, une hausse d’un point du chômage est associée à une baisse de 0,54 point de PIB de l’investissement hors logement. Depuis 2012, l’estimation est de 0,18 et l’intervalle de confiance inclut zéro.
Lorsque le soutien à la demande partage avec l’allocation un plafond unique de prélèvement de 15 % des bénéfices, et que l’on exige à la fois la préservation de la consommation et une dette d’au plus 90 % de la production, l’effondrement selon l’OCDE donne 60 cas sans soutien et 134 avec un soutien à tout écart. Quand l’investissement ne faiblit pas, le soutien réduit légèrement le nombre, de 297 à 289.
Étapes 286–290 — Investissement privé et données israéliennes
Sur les mêmes sept pays, l’écart entre investissement total et privé est faible. L’essentiel de l’écart avec l’estimation de l’OCDE (1,27) vient de l’échantillon : 0,73 pour l’investissement total et 0,61 pour le privé.
Dans les données du Bureau central des statistiques pour 2012–2023, les estimations changent de signe selon l’horizon et la version des données, et tous les intervalles de confiance incluent zéro. Aucun calibrage israélien n’a été retenu.
Étape 285 — Le soutien budgétaire quand le taux est à zéro
Quand le taux est bloqué à zéro, l'État ajoute des achats publics, par exemple de l'investissement public, pour combler l'écart de demande. La question est de savoir comment les financer.
Financé par la dette, le soutien n'aide pas et peut nuire : sous le plafond de dette, il concurrence l'allocation. Une règle d'or qui l'exclut du plafond aide un peu, mais la dette atteint 1,2 à 1,5 fois la production. Financé par un prélèvement sur les bénéfices, la préservation dans l'effondrement passe de 30 % à 47 % (de 15 % à 38 % à faible sensibilité), et les crises budgétaires passent de 290 à 128. Mise à jour : les 47 % reposaient sur des plafonds de prélèvement séparés (jusqu’à 30 % au total). Avec un plafond commun de 15 %, la préservation est de 34 % (étapes 291–295 et chapitre des résultats). Ce gain suppose un prélèvement sans coût (étape 304).
Étape 284 — L'investissement en Israël réagit-il au taux d'intérêt ?
Une tentative d'estimer, à partir de données trimestrielles israéliennes de 1997 à 2023, la réaction de l'investissement au taux de la Banque d'Israël. L'estimation a le mauvais signe et n'est pas significative : après une hausse du taux, l'investissement augmente légèrement. C'est un défaut connu de la méthode, car la banque relève son taux quand elle anticipe une expansion.
Les données ne permettent pas de fixer la sensibilité. L'intervalle de confiance inclut le bas de la fourchette de la littérature (0,15) mais pas sa valeur centrale (0,6). Désormais, chaque spécification est calculée avec les deux valeurs.
Étape 283 — Une banque centrale avec un plancher de taux
Le modèle comporte désormais une banque centrale qui fixe le taux selon l'inflation et l'écart de demande, sans descendre sous zéro. Elle réduit l'incertitude : selon les mondes d'investissement, la préservation va de 30 % à 69 % au lieu de 11 % à 88 %.
Dans l'effondrement de l'investissement estimé à partir des données de l'OCDE, le taux atteint zéro dans 85 % des cas et les prix baissent quand même. La préservation passe de 11 % à 30 %, et non à 49 % comme supposé à l'étape 282. Ce qui décide, c'est la sensibilité de l'investissement au taux : entre 15 % et 58 %.
Étape 282 — De combien l'investissement baisse quand le chômage augmente
Dans les données de 38 pays de l'OCDE, 1991–2024, chaque point de chômage s'accompagne d'une baisse de l'investissement d'environ 0,43 point de PIB, même à croissance de la production constante. C'est plus que l'effondrement complet supposé par le modèle. En Israël depuis 2000, le lien est faible et non significatif.
À la réponse estimée, la préservation passe de 64 % à 49 % quand le niveau des prix est maintenu. Quand les prix baissent avec l'écart de demande, elle tombe à 11 %. La différence est le rôle de la politique monétaire, que le modèle ne contient pas encore. C'est une association statistique, pas un effet causal.
Étape 281 — La spécification centrale révisée
La spécification centrale inclut désormais un prélèvement sur les profits quand le budget est contraint et une action à sa valeur actuelle. La consommation des travailleurs évincés est préservée dans 64 % des cas. Dans le cas médian, ils finissent près de leur situation sans automatisation, et les travailleurs restés en poste bien au-dessus.
Étape 280 — Quelle part de l'économie atteint les prix
Dans les données de 50 branches de 15 pays européens, 2000–2023, une branche dont le coût unitaire du travail baisse réduit son prix relatif. La répercussion estimée est de 0,63 sur un an et de 1,03 sur cinq ans, peut-être surestimée. C'est une preuve contre une répercussion nulle.
Étape 279 — Une demande qui joue dans les deux sens
Quand les prix réagissent à l'écart de demande, le résultat dépend de l'investissement. Si les entreprises continuent d'investir, l'excès de demande devient une inflation modérée et la préservation monte à 88 %. Si l'investissement s'effondre avec le chômage, les prix baissent, les crises budgétaires se multiplient et la préservation tombe à 35 %.
Étape 278 — Inflation et loyer indexé
La perte supplémentaire des locataires n'apparaît que si les prix baissent réellement et pas le loyer. Avec 2 % d'inflation annuelle, ou un loyer indexé sur les prix, les locataires sont préservés presque aussi souvent que les propriétaires.
Étape 277 — Des seuils de productivité au lieu de parts de cellules
Le long du gain de productivité, le résultat est proche d'un seuil. Quand seule la prestation est réduite, le cas médian exige une automatisation qui porte la production 21 % au-dessus de l'économie sans elle. Avec un prélèvement sur les profits jusqu'à 15 %, une automatisation qui laisse la production environ 9 % en dessous suffit.
Étape 276 — Un impôt qui réagit au plafond, et la conception de la prestation
Jusqu'ici, quand la dette atteignait le plafond, seule la prestation était réduite. Ici, l'État prélève d'abord jusqu'à 15 % des profits. La préservation passe de 49 % à 64 %, et les crises budgétaires graves disparaissent.
Le taux de remplacement de la prestation compte davantage que la reprise sur les dividendes. Avec une action évaluée à sa valeur actuelle (rendement de 4,5 %), supprimer la reprise n'ajoute que 12 cas.
Étape 274 — Quand un manque de demande coûte des emplois
Remplacé à l’étape 281
Ici, un manque de demande augmente aussi le chômage parmi les travailleurs restés en poste, et les licenciés reçoivent une assurance chômage de 60 % du salaire net. Quand les entreprises continuent d'investir, ce canal ne change rien : 210 cas pour chaque coefficient.
Dans un effondrement de l'investissement, il amplifie les dégâts. Avec un coefficient de 0,5, le chômage ajoute en médiane environ 6 points aux 20 % du scénario, la préservation tombe à 37 % (159 cas), et les crises budgétaires touchent la moitié des cas.
Étape 273 — Quand la demande fixe la production
Remplacé à l’étape 281
Jusqu'ici, l'investissement dans le modèle était tout ce qui n'était pas consommé, de sorte que l'épargne devenait toujours du capital. Ici, les entreprises investissent selon un plan, et la production est le plus petit de la capacité et de la demande. Quand les entreprises continuent d'investir au rythme qui maintenait l'économie au plein emploi, la demande ne manque presque jamais et les résultats ne changent pas (210 cas contre 211).
Ce qui compte, c'est la demande d'investissement. Si les entreprises investissent moins à mesure que le chômage monte, la production tombe d'environ 5 % sous la capacité, les crises budgétaires passent de 110 à 190, et la préservation tombe de 49 % à 40 %.
Étape 272 — Tout le texte selon la spécification centrale
Remplacé à l’étape 281
Quand l'État restitue ses excédents, il existe un canal budgétaire modeste : quand le gain de productivité va aux salaires plutôt qu'aux profits imposés, les recettes baissent de près d'un point de production et la préservation passe de 85 à 71 cas sur 144. La déflation abaisse la préservation à 50 cas. Elle ne réduit pas davantage la marge budgétaire, mais les loyers et les mensualités ne baissent pas avec les prix, et tous les cas supplémentaires sont des locataires et des emprunteurs.
Le chapitre des résultats, le résumé, l'introduction et la discussion, le chapitre de méthode, la revue de littérature, l'article en anglais et le site ont été réécrits selon la spécification centrale, avec dix nouvelles références vérifiées.
Étape 271 — Une seule spécification centrale pour tout le texte
Remplacé à l’étape 281
Tous les chiffres et figures du texte sont désormais calculés à partir de la même spécification : les entreprises de l'étape 266 et l'État de l'étape 268. La consommation des travailleurs évincés est préservée dans 211 cas sur 432 (49 %), et entre 195 et 240 selon le seuil.
Correction de l'étape 268 : dans 140 cas, la dépense existante et les intérêts suffisent à porter la dette au-delà du plafond. Dans 110 d'entre eux, la dette le dépasse nettement, et dans 48 elle dépasse le double de la production. Aucun ne préserve les travailleurs évincés. Ce sont des crises budgétaires, non des trajectoires abouties.
Étape 270 — Tendances par exposition et test placebo formel
La relation pondérée entre l'exposition à l'IA et la croissance de l'emploi demeure quand on ajoute une tendance commune par niveau d'exposition (−1,12, p = 0,012). Elle disparaît quand une telle tendance est permise pour chaque pays séparément (p = 0,32).
Un test formel montre qu'on ne peut distinguer le coefficient principal du coefficient placebo un an plus tôt (écart 0,16, intervalle de confiance −1,9 à 2,3). Mais on ne peut pas non plus distinguer le placebo de zéro, et le test est faible. La relation ne peut donc pas être attribuée au calendrier de l'adoption de l'IA.
Étape 269 — Israël avec les nouvelles règles de bouclage
Remplacé à l’étape 281
Avec les nouvelles règles de bouclage, la consommation des travailleurs évincés est préservée dans 85 des 144 cas israéliens (62 sur 108 cas distincts). La part de consommation de l'enquête (0,76) ne change plus le tableau : 90 cas, et non 127 comme à l'étape 249. La TVA sur la consommation et un taux nominal de 3 % ne changent pas le décompte. Le solde budgétaire de l'année de base, si : un déficit primaire de 2 % retire 14 cas.
Avec un gain de productivité de 25 %, aucun cas n'est préservé, car le budget part sans marge et la dette atteint le plafond. Avec un gain de 100 %, moins de cas sont préservés qu'à 50 %, à cause de la baisse des prix face à des loyers et des prêts nominaux, non du budget.
Étapes antérieures du journal
Étape 268 — Un État qui restitue ses excédents
Remplacé à l’étape 281
Avec la règle précédente, un État qui collectait plus qu'il ne dépensait remboursait sa dette puis thésaurisait. La demande des ménages baissait, et la production invendue devenait un investissement que les entreprises devaient financer. Quand l'excédent est restitué aux ménages, les 432 cas vont à leur terme, aucun n'a besoin de crédit, et le nombre de cas où la consommation des travailleurs évincés est préservée passe de 134 à 211.
Le rationnement symétrique, où la dépense existante est aussi réduite, porte le nombre à 244, mais dans 187 cas la dépense publique tombe à environ 57 % de son niveau. Quand la portée de l'impôt est fixée comme niveau de l'année de base plutôt que comme réduction progressive, une portée de moitié préserve 99 cas au lieu de 64 : environ 40 % de son effet venait de la réduction progressive.
Étape 267 — Où va le gain de productivité, avec les nouvelles règles de bouclage
Remplacé par l’étape 272
Avec des prix stables, peu importe que le gain de productivité aille aux salaires ou reste dans les profits : 49 contre 50 cas sur 144 où la consommation des travailleurs évincés est préservée. Le tort causé par la répercussion sur les prix est un effet de déflation, non un canal budgétaire. La perte supplémentaire des locataires disparaît aussi quand le niveau des prix est stable.
La baisse de la marge pour les prestations, qui semblait de 14 %, représente un demi-point de production. L'essentiel est de l'intérêt : la dette existante est nominale et, quand les prix baissent, elle coûte plus en termes réels. Les recettes changent à peine.
Étape 266 — Des entreprises qui conservent leurs bénéfices et paient le crédit
Remplacé à l’étape 281
À l'étape 248, les entreprises distribuaient tout le bénéfice et empruntaient sans limite à 3 %. La moitié des cas où les travailleurs évincés gardaient leur consommation reposaient sur ce crédit. Ici, les entreprises déduisent l'amortissement et les intérêts, conservent des bénéfices, empruntent jusqu'à 50 % de la production à un taux croissant, et l'action est évaluée à la valeur du capital. Les cas où la consommation est préservée passent de 217 à 134 sur 432, dont 85 sans aucun crédit.
Une décomposition de Shapley de l'écart au scénario témoin montre que la composante principale est le rationnement de la prestation quand le plafond de dette s'applique (44 points sur 60). La reprise sur les dividendes n'ajoute que 12 points : l'essentiel de son poids antérieur venait d'un rendement du dividende trop élevé. Les 93 échecs surviennent tous lorsque l'État accumule des excédents qu'il ne dépense pas ; l'étape 268 y remédie.
Étape 251 — Inférence, pondération et tests placebo pour la partie empirique
Remplacé par l’étape 270
L’estimation non pondérée (β = −0,545) reste non significative avec un regroupement par pays et avec un wild bootstrap (p = 0,39). Pondérée par l’emploi, elle double et devient significative (p = 0,016), mais un test placebo montre une association de même ampleur un an plus tôt, avant la hausse de l’adoption. On ne peut donc pas la lire comme un effet de l’IA.
En Israël, le risque relatif des employés de bureau en 2024 seule est de 1,42, au-dessus de 2017–2018. La moyenne 2023–2024 le masquait.
Étape 250 — De quoi est fait l’écart avec la trajectoire de contrôle
Remplacé par l’étape 266
L’écart relatif des travailleurs déplacés vient surtout de la conception de l’allocation : elle est rationnée quand le budget est épuisé, et réduite shekel pour shekel par les dividendes de leur propre épargne, soit un impôt marginal de 100 % sur leurs revenus du capital. Sans ces deux éléments, les déplacés finissent au-dessus de la trajectoire de contrôle dans 75 % des cas.
Un contrôle sans changement de politique ne modifie guère le tableau. La grille compte 432 cas distincts, pas 576 : le loyer ne change pas dans le scénario de tension, donc 144 cellules sont des doublons.
Étape 249 — Une année de base israélienne, impôts sur la production compris
Remplacé par l’étape 269
Aux étapes précédentes, l’impôt israélien sur les sociétés entrait comme une baisse progressive à partir d’une année de base non israélienne, les dépenses restant fixes. Cela revient à une baisse des recettes d’environ 6 points de production, et la TVA était omise. Ici l’année de base elle-même est israélienne, impôts sur la production compris (11,3 % du PIB).
L’essentiel de la conclusion « le financement d’abord » venait de la baisse progressive : les arrêts faute de trésorerie publique passent de 101 à 32 sur 144. Avec les bouclages de l’étape 248, les déplacés maintiennent leur consommation dans 57 % des cas israéliens. Le problème demeure quand le gain de productivité est faible (0 sur 48).
Étape 248 — Bouclages : l’État emprunte, les entreprises prennent du crédit
Remplacé par l’étape 268
Dans la grille d’origine, l’État ne peut pas emprunter et une entreprise à court de trésorerie s’arrête : seules 202 trajectoires sur 576 aboutissent. Quand l’État peut emprunter jusqu’à 90 % de la production et que les entreprises peuvent prendre du crédit bancaire, les 576 aboutissent, et les travailleurs déplacés maintiennent leur consommation dans 52 % d’entre elles.
La plupart des régularités tiennent : la répercussion complète sur les prix, une faible assiette fiscale des profits et une propriété concentrée du capital nuisent aux déplacés. La productivité s’inverse : avec les bouclages, plus de productivité aide. Dans 90 % des comparaisons avec la trajectoire de contrôle, les déplacés finissent en dessous.
Étape 247 — Où va le gain de productivité : prix, salaires ou profits
Remplacé par l’étape 272
Dans le modèle, le salaire nominal est fixe : la répercussion sur les prix fait donc baisser le niveau des prix lui-même (déflation). Quand le gain de productivité va aux salaires et que le niveau des prix est stable, l’écart entre locataires et propriétaires passe de 33 points à 9. Le tort fait aux locataires vient surtout de la déflation.
Le canal budgétaire ne dépend pas de la déflation : même quand le gain va aux salaires, les travailleurs déplacés maintiennent moins souvent leur consommation (27 %) que lorsqu’il reste dans des profits imposés (47 %).
Étapes 231–233 — Israël : les ménages selon l’enquête sur les dépenses
Selon l’enquête 2021 du CBS sur les dépenses des ménages, ceux-ci consacrent à la consommation (hors logement) environ 76 % du revenu restant après le logement, et non 90 % comme dans le modèle. Cela change les résultats : moins de trajectoires aboutissent (123 sur 576 au lieu de 207), surtout parce que les entreprises encaissent moins. Avec l’impôt israélien sur les sociétés, les deux cohortes de travailleurs déplacés ont maintenu leur consommation dans 9 trajectoires sur 144 au lieu de 22.
La part des propriétaires ayant un emprunt immobilier (environ 37 %, estimée) ne change presque rien. Le statut d’occupation des travailleurs des métiers exposés n’est pas publié ; par décile, la préservation en répercussion complète passe de 15 % dans le décile inférieur à 30 % dans le supérieur. Situer ces travailleurs dans les déciles exige les microdonnées de la salle de recherche du CBS.
Étape 230 — Israël : calibrage du cœur macro
La part du travail dans la production, l’impôt sur les revenus du travail, la dette publique et les intérêts ont été fixés d’après les données israéliennes (OCDE, OIT, FMI, Banque mondiale). Le tableau change à peine : avec l’impôt sur les sociétés d’Israël, seul un doublement de la productivité permet encore de mener des trajectoires à terme (43 sur 144, dont 22 préservent la consommation). Le paramètre sensible est la part du travail : mesurée sur les seuls salariés, les trajectoires menées à terme sont divisées par deux.
Étape 205F — Israël : impôt sur les sociétés
Aux valeurs israéliennes (23 %, environ 3,9 % de la production), le prélèvement est inférieur au coin le plus bas de la grille. Les trajectoires n'aboutissent que lorsque la productivité double (44 sur 144) ; dans tous les autres cas, l'État ne peut financer en liquide ses engagements existants.
Étape 205 — Israël : calibrage partiel du logement
Structure d'occupation, charge du loyer et charge du crédit immobilier selon les données israéliennes. Pour le ménage moyen, le taux de préservation en transmission complète reste de 26,4 %, comme dans la grille non calibrée. Pour le décile inférieur, il tombe à 15,3 %, et l'indexation de l'allocation sur le coût du logement le porte à 34,0 %. Même lorsque le loyer baisse avec les prix, la pénalité des locataires diminue sans disparaître. Lorsque le loyer augmente avec les allocations, elle s'aggrave.
Étape 204 — Israël : les chômeurs par profession, 2023–2024
La surreprésentation des employés administratifs dans le chômage n'a pas augmenté après les outils d'AI générative (risque relatif 1,34). La part des professions intellectuelles et scientifiques parmi les chômeurs est passée à 27 % en 2024.
Étape 203 — Une allocation en part fixe de la production
Les chiffres de cette fiche proviennent d’une version antérieure du modèle ; ils ont été remplacés par la spécification centrale de l’étape 281.
Les travailleurs licenciés ont rejoint la trajectoire de contrôle dans 18 des 42 comparaisons, uniquement lorsque le budget avait de la marge. Au pic du chômage, le budget s'est épuisé dans les 42.
Étape 201 — Israël : exposition des chômeurs à l'AI, 2017–2022
Les données de cette fiche ont été mises à jour jusqu’en 2024 à l’étape 204.
Les employés administratifs, le groupe le plus exposé, étaient surreprésentés dans le chômage avant même les outils d'AI générative (risque relatif 1,35 puis 1,60).
Étape 200 — Indexation de l'allocation sur le coût du logement
Elle corrige le préjudice des locataires lorsqu'il y a une marge budgétaire (64 sur 64), mais les locataires en répercussion totale restent à 2 sur 18.
Étape 199 — Israël : ce que l'on peut tester dans les données sur les forces de travail
Cartographie des indicateurs disponibles pour Israël et de ce qui manque pour un test par profession.
Étape 198 — Le mécanisme : pourquoi une répercussion totale sur les prix réduit la préservation
Paiements de logement nominaux face à une allocation indexée sur les biens, et une assiette fiscale qui se réduit avec les prix.
Étape 196 — Diagnostics pour le chapitre des résultats
Les chiffres de cette fiche proviennent d’une version antérieure du modèle ; ils ont été remplacés par la spécification centrale de l’étape 281.
Sensibilité au seuil de 90 % et ampleur de l'écart par rapport au contrôle dans les 42 cas.
Étape 195 — Europe : tests de robustesse de l'adoption de l'AI
Le signe est négatif dans les 54 tests, et aucun n'est significatif à 5 %.
Les entrées antérieures du journal de recherche et les outils archivés ci-dessous n’existent qu’en hébreu.
שלב 131 — הרחבת נתונים רשמיים לכיול
נבנתה תשתית לאיסוף ואימות סדרות תוצר, תעסוקה, תוצר לעובד ומדד מחירים מתוך World Bank WDI, עבור ישראל וארבע מדינות השוואה בשנים 2015–2024.
תוצאות משיכה מאומתות: 20 מתוך 20 סדרות נמשכו בהצלחה, עם 200 תצפיות לשנים 2015–2024 וללא שגיאות משיכה מדווחות. נתוני שכר עדיין חסרים. תוצר לעובד אינו אומדן להשפעת אוטומציה, ויחס תעסוקה לאוכלוסייה אינו שיעור אבטלה.
לא עודכנו פרמטרים מבניים במודל; נתוני המקור כפופים לעדכונים ולבדיקות השוואתיות נוספות.
שלב 130 — בדיקת כשירות נתונים לכיול אמפירי
נבדקות תשע תצפיות מדווחות ומעוגלות של הכנסות ממס חברות ביחס לתוצר בישראל, ממספר מהדורות OECD. הנתונים אינם רציפים ואינם מזהים שיעור מס אפקטיבי או השפעה סיבתית של אוטומציה.
תוצאות בדיקה מאומתות: ממוצע מס חברות ביחס לתוצר במדגם: 3.23%; חציון: 3.20%; טווח: 2.60%–4.30%; טווח ממוצעים בהשמטת תצפית אחת: 3.10%–3.31%. אלה מדדים תיאוריים מתשע תצפיות מעוגלות, לא שיעור מס אפקטיבי ולא כיול מבני.
לא עודכנו פרמטרים במודל. חסרים נתונים רציפים ומאומתים ושיטת זיהוי לפני כיול אמפירי.
שלב 129 — רגישות לתמחור מניות ולהשקעות
הניסוי משווה ארבע שיטות לתמחור מניות, שלוש תוכניות השקעה, ארבע גמישויות הון, שלוש רצפות צריכה וחמישה שיעורי שימור רווחים — 720 מסלולים, ללא כיול אמפירי.
תוצאות מאומתות: מתוך 144 מסלולים לכל שיעור שימור, הושלמו 132 ללא שימור, 120 בכל אחת מחלופות 25%, 50% ו־75%, ו־90 בשימור מלא. מספר ההצלחות המחקריות היה 132, 93, 69, 48 ו־18 בהתאמה.
בשיטת תמחור לפי מכפיל דיבידנדים, שימור מלא הביא למחיר מניה מחושב של אפס ול־36 עצירות. זהו מאפיין של כלל התמחור במודל, לא הוכחה לחדלות פירעון. הניסוי אינו מכויל ואינו מזהה סיבתיות.
שלב 128 — השוואת תזרימי מזומנים בשנים משותפות
המחקר משווה 1,296 זוגות תרחישים תואמים בארבע חלופות שימור רווחים, תוך שימוש רק בשנים שבהן שתי החלופות השלימו את הפעולות החשבונאיות. פירוק השינוי ביתרת המזומנים: יתרת פתיחה, רווחים נשמרים, גיוס הון נטו והוצאות השקעה.
ממצאים מאומתים: בכל חלופת שימור רווחים, 27 תרחישים עברו מהשלמה לכשל ולא נצפה מעבר הפוך. ב־27 המסלולים הללו, ממוצע הירידה ביתרת המזומנים בשנת הפעילות המשותפת האחרונה הוא 15.30, 14.21, 22.00 ו־21.11 יחידות מודל עבור שימור 25%, 50%, 75% ו־100% בהתאמה. תוספת הרווחים הנשמרים לא קיזזה את גידול ההשקעות ואת השינוי ביתרת הפתיחה ובגיוס ההון.
זהו פירוק חשבונאי מותנה במסלולים, לא זיהוי סיבתי או תחזית מכוילת. פירוט מלא בדוח.
שלב 127 — השוואת תרחישים תואמים
הניסוי משווה כל אחת מארבע חלופות שימור הרווחים מול תרחיש 0% בעל אותם פרמטרים. רק כישלונות שהתרחשו באותה שנה ניתנים להשוואת תזרימי שנת הכשל; יתר המקרים מדווחים בנפרד.
מטרת המחקר: לפרק את השינוי ביתרת המזומנים לרווחים נשמרים, גיוס הון ממשקי בית והשקעה, בלי לבלבל בין זהות חשבונאית להוכחה סיבתית. הניסוי אינו מכויל אמפירית.
תוצאות הניסוי: בכל אחת מחלופות שימור הרווחים, 27 תרחישים שהושלמו ללא שימור נכשלו עם שימור; לא נמצא מעבר מכישלון להצלחה. מספר ההצלחות שאבדו לפי תנאי המחקר: 57 בשימור 25%, 96 בשימור 50%, 156 בשימור 75% ו־213 בשימור 100%.
לא נמצאו זוגות כושלים שנעצרו באותה שנה, ולכן לא חושבה השוואת תזרים לשנת הכשל. אין לפרש את תוצאת האפס כהיעדר השפעה. הניסוי אינו מכויל אמפירית.
שלב 126 — פירוק תזרים המזומנים בשנת הכשל
נרשמו התזרימים המתוכננים שנדחו בכל 243 העצירות, כולל יתרת פתיחה, רווחים שנשמרו, גיוס מניות נטו והשקעות. הסכומים להלן הם סכומי פערי מזומנים בתרחישים שנכשלו, ביחידות המודל — לא הפסדים שהתממשו.
| שימור רווחים | מסלולים שנכשלו | סכום פערי מזומנים |
|---|---|---|
| 0% | 27 | 302.97 |
| 25% | 54 | 220.20 |
| 50% | 54 | 349.23 |
| 75% | 54 | 768.84 |
| 100% | 54 | 606.70 |
קבוצות המסלולים שנכשלו שונות בין החלופות, ולכן אין להסיק מסכומים אלה ששיעור שימור מסוים עדיף. נדרשת השוואה של תרחישים תואמים.
שלב 125 — אבחון גורמי הכשל
נבדקו 1,620 מסלולי תרחישים. כל 243 העצירות שנבדקו הופעלו בשל יתרת מזומנים שלילית בחברות, ללא כשל מקביל במגבלות ההון הריאלי או פדיון המניות. שיעור השימור 0% הניב 27 עצירות, וכל אחת מחלופות 25%–100% הניבה 54.
הזיהוי הוא של תנאי העצירה הישיר במודל; הוא אינו מוכיח מה גרם לשינוי בתזרים. תרחישים אינם תצפיות אמפיריות או הסתברויות.
שלב 124 — מימון השקעות באמצעות שימור רווחים
ניסוי תרחישים תיאורטי שאינו מכויל לנתוני אמת. נבחנו 1,620 מסלולים, 324 לכל שיעור שימור רווחים. התוצאות אינן הסתברויות ואינן תחזית.
| רווחים נשמרים | הושלמו | עמדו בתנאים | נכשלו |
|---|---|---|---|
| 0% | 297 | 267 | 27 |
| 25% | 270 | 210 | 54 |
| 50% | 270 | 171 | 54 |
| 75% | 270 | 111 | 54 |
| 100% | 270 | 54 | 54 |
ממצא: במודל הנוכחי שימור רווחים לבדו לא פתר את מגבלת המימון, והפחית את מספר המסלולים שעמדו ברצפת הצריכה ובתנאי המימון. מנגנון הכשל המשולב עדיין דורש פירוק נוסף (שלב 125).
שלב 123: השקעה תחת מגבלת משאבים ומימון
הגבלת ההשקעה היצרנית לסחורות הזמינות מאפשרת ל־13 מסלולים נוספים להשלים את התקופה: 297 מתוך 324. עשרה מהם עומדים גם בדרישות ההעברות ורצפת הצריכה; מספר ההצלחות המותנות עולה ל־267. 27 כשלי המימון בחברות נשארים, גם בביקורת ללא תוספת צריכה.
המחיר הוא פחות הון יצרני: 1.15–24.09 יחידות ריאליות ביחס לתוכנית השקעה על אותו מסלול תפוקה. בכל המקרים שבהם הכלל פעיל, התפוקה אינה מגיבה להון לפי הנחת התרחיש; לכן אין כאן הוכחה להיעדר מחיר עתידי בהכנסה. הביקורת המקורית נעצרת לפני הקיצוץ הראשון, ואין השוואת הכנסה תקפה לשנת הסיום.
המלאי נכלל בצורכי המימון; לא נוסף כסף או אשראי. תוצאות מודל מותנות, ללא כיול אמפירי.
שלב 122 · מה עצר את המסלולים?
מחסור בסחורות וחוסר מימון הם שני מנגנונים שונים
שוחזרו חשבונות שנת הכשל בכל 40 המסלולים שנעצרו. ב־13 מקרים יעד ההשקעה והצריכה דורשים יותר סחורות מהייצור והמלאי, אף שלחברות נותר מזומן חיובי.
ב־27 מקרי המזומן אין מס או תוספת צריכה בפועל, והביקורת נכשלת באותו אופן. ההשקעה דורשת כ־25.89 יחידות לעומת מזומן וגיוס הון של כ־14.67 — פער מימון של כ־11.22.
זהו אבחון חשבונאי, ללא שינוי מסלולים או הזרמת מימון. הפערים תלויים בכללי המודל ואינם מוכיחים מגבלת ייצור או אשראי בעולם האמיתי. 27 תוויות המקרים משחזרות כאן אותו מסלול ביקורת, ולא ראיות עצמאיות נגד העברות.
חשבונות הכשל, ההשוואה לביקורת והמגבלות · כל 40 האבחונים והחשבונות התואמים
שלב 121 · רגישות להון ולכלל ההשקעה
מימון רצפת צריכה אינו מספיק להשלמת כל מסלול ייצור
נבדקו 324 מסלולים בארבע רגישויות תוצר להון ובשלושה כללי השקעה. 257 עברו את הבדיקות המלאות: ב־149 שולמה תוספת, וב־108 לא נדרשה תוספת. 27 הושלמו עם צורך לא ממומן ו־40 נעצרו.
13 מסלולים דרשו מלאי שלילי ו־27 נעצרו במגבלת מזומן של החברות. בבדיקת הרגישות הגבוהה וכלל השארית גם הביקורת נכשלת, ולכן התוצאות אינן מסווגות כהשוואה מוצלחת.
בחלופות ההשקעה המתוכננת, הפער בין השקעה כוללת להשקעה בהון יצרני נרשם במלאי. זהויות המזומן והמשאבים נבדקות בנפרד. זו בדיקת הנחות שנתית ללא כיול אמפירי, לא הסתברויות להצלחה או לכשל בעולם האמיתי.
כללי ההשקעה, טבלת הרגישות וכשלי המסלול · כל הביקורות, המסלולים והמלאים
שלב 120 · תוספת לפי הפער בפועל
אין פער — אין מס לתוספת ואין תשלום נוסף
נבדקו 54 זוגות מסלולים שנתיים. 45 מסלולים עם הכלל המותאם עברו את בדיקות המימון והצריכה, לעומת 18 עם לוח קבוע. במצב המשוב ההוני הביקורת כבר עומדת בספים, והכלל החדש משחזר אותה ללא מס או מענק נוסף.
בכל שנה מחושבת הבקשה הקטנה שמכסה גם את פער ההכנסה לצריכה וגם את מגבלת המשאבים. התשלום בפועל מוגבל למס שנגבה מדיבידנדים ולמזומן המשלם.
זהו מענק שנתי מוגבל מימון, לא הבטחה לקצבה: צורך שלא מומן נשמר בתוצאות ואינו הופך לחוב תשלום עתידי. ההשוואה ללוח הקבוע כוללת גם הבדל זה. אין כאן אימות תזמון חודשי או כיול אמפירי.
כלל הבקשה, תוצאות והבדלי ההתחייבות · כל הזוגות, המימון והצורך שלא נסגר
שלב 119 · חיבור שנתי לחברות ולהון
החלוקה מחדש משנה השקעה ודיבידנדים עתידיים
נבדקו 54 מסלולים שנתיים עם מס, תוספות צריכה והחלטות השקעה מחושבות מחדש. כולם הושלמו; 18 עברו את בדיקות הגבייה, התשלום והצריכה. בביקורת עם המשוב ההוני הספים כבר מתקיימים, ולכן אין לייחס לתוספות את עצם שימורם.
בדוגמה של סף 90%, תקרה של 10% ותגובה למס של 0.5, ההון בסוף התקופה נמוך בכ־3.17% והדיבידנדים בכ־1.47% לעומת ביקורת תואמת. שינוי הנחת התגובה יכול להפוך את כיוון התוצאה.
זהו חיבור שנתי: אין בו אימות תזמון חודשי. ההשקעה נקבעת כשארית התוצר, רגישות ההון היא הנחת מודל, ואין כיול אמפירי או שיווי משקל מלא.
הצעד הבא: לגזור תוספת מהפער שנוצר בפועל בכל מצב שנתי, במקום לכפות לוח תשלומים קבוע גם כאשר אינו נחוץ לסף.
מנגנון המשוב, ההשוואות והמגבלות · כל המסלולים והביקורות השנתיות
שלב 118 · מימון מהכנסה שוטפת
הגבלת בסיס הגבייה משנה את מרווח המימון
נבדקו 324 מקרים בשלושה בסיסי הכנסה וארבע תקרות גבייה. 111 עמדו בבדיקות הגבייה, התשלום והצריכה; 213 נכשלו. ללא הפחתת הכנסה, תקרה של 5% אינה מספיקה ואילו 10% מספיקה למקרים שנבדקו.
כל בסיסי הגבייה מוציאים תקבולי קרן ויתרות מזומן. אלו תקרות ניסוי על תקבולים שוטפים, לא שיעורי מס מומלצים או בסיסי מס משפטיים. המימון נבדק לתוספת בלבד, ללא משוב מקרו.
כ־81% מההכנסה השוטפת המצטברת של בעלי ההון בתרחיש המקורי הם דיבידנדים. הצעד הבא הוא לבדוק כיצד המס וההעברות משפיעים על השקעה, מזומן החברות ודיבידנדים עתידיים.
שלב 117 · מבחן לחץ למימון התוספת
נמצא גבול כשל — והוא תלוי בבסיס המשאבים שבמודל
נבדקו 1,404 מקרי לחץ ו־156 ביקורות תואמות. 1,008 מקרים עמדו בגבייה בזמן, בתשלום התוספות ובספי הצריכה החודשיים והשנתיים; 396 נכשלו ונשארו בתוצאות.
בסף 90%, נקודת ההכנסה הנמוכה ביותר שעברה ברשת היא 4.5% מרכיב ההכנסה שהופחת; 4% נכשלו. בספים 95% ו־100%, נקודות המעבר שנבדקו הן 5.5% ו־6.5%.
אלו נקודות בדיקה במודל, לא אומדן לעמידות כלכלה במציאות. ריבית פרטית ופדיון אג״ח לא הופחתו, הכנסות המקבלים נשארו קבועות, ואין משוב תוצר. רצפות הצריכה וסכומי התוספת נשארו ללא שינוי לאורך מבחן הלחץ.
הצעד הבא: להפריד הכנסה שוטפת של משלם המס מתקבולי קרן ולבדוק מס המוגבל לבסיס הכנסה מוגדר.
שלב 116 · מס והעברה במזומן בפועל
גבייה חודשית מממנת את תוספת הצריכה בתרחיש שנבדק
נבדקו 27 מקרים: שלושה ספי צריכה, שלוש הנחות לתגובת בעלי ההון למס ושלושה מועדי גבייה. בתשעת מקרי הגבייה החודשית התוספות שולמו בזמן ושתי קבוצות מאבדי העבודה עמדו בספי הצריכה השנתיים והחודשיים.
ב־18 מקרי הגבייה הרבעונית או בדצמבר הסף השנתי התקיים, אך היו פיגורי העברה וחודשים מתחת לסף החודשי. הקופה מתחילה ללא מזומן ואינה מקבלת אשראי או השלמה חיצונית.
בסף 90% ובהנחת תגובה של 0.5, צריכת בעלי ההון המצטברת ירדה בכ־1.97% לעומת הביקורת. המימון מאומת לתוספת בלבד: ההכנסות, המחירים ותוכניות ההשקעה הבסיסיות עדיין קבועים, ואין כיול אמפירי או אימות תקציב ממשלתי מלא.
כללי הגבייה, תזמון, עלות ומגבלות · כל 27 המקרים וחשבונות התוספת
שלב 115 · כמה משאבים חסרים?
סגירת פער הצריכה מחייבת תוספת משאבים
לספים של 90%, 95% ו־100% מצריכת שנת הביקורת הראשונה, תוספת ההכנסה הנומינלית המחושבת מגיעה בשיא לכ־2.21%, 2.55% ו־2.90% מתוצר המודל. שלושת השיאים בשנה 10.
זהו חישוב צורך סטטי לפי כלל ההוצאה הקיים של 90% מההכנסה. אין עדיין העברה נוספת בסימולציה או מקור מימון מאומת. שנת הביקורת הראשונה אינה נקודת ייחוס מלפני האוטומציה.
החישוב מפריד בין ערך הצריכה החסרה לבין ההכנסה הדרושה כדי לממנה לפי כלל המודל. הצעד הבא הוא ניסוי חודשי עם משלם מס מפורש, העברה ממוקדת ובדיקת הרצפה לאחר תגובת משקי הבית.
שלב 114 · פירוק הירידה בצריכה
אובדן השכר גדול מהפיצוי בתרחיש הביקורת
בנקודת השפל, בשנה 10, הצריכה הריאלית היא 64.12% ו־50.67% משנת הביקורת הראשונה בשתי קבוצות מאבדי העבודה. העברות, דיבידנדים וירידת מחירים מקזזים חלק מאובדן השכר, אך אינם משלימים אותו.
בביקורת אין מחסור מזומן לצריכה המתוכננת בשתי הקבוצות. הצריכה יורדת לפי כלל ההוצאה מתוך ההכנסה. זהו פירוק חשבונאי מדויק של התרחיש, ללא הסקה סיבתית או כיול אמפירי.
שירות הקרן נרשם כהעברת נכס ואינו מופחת שוב מההכנסה. השינוי בתחזוקה הנומינלית הוא אפס; השפעת המחירים על הנטל הריאלי נשמרת בפירוק.
הצעד הבא: לחשב את הפער מסף צריכה מוצהר ואת המשאבים הדרושים, לפני בחינת העברה נוספת עם מימון מפורש.
הפירוק, טבלת התרומות והמגבלות · רכיבים שנתיים וזהויות חשבונאיות
שלב 113 · גבולות שימור כוח הקנייה
השוואה לביקורת אינה שימור רמת הצריכה
נבדקו 126 מקרי מיסוי ו־42 ביקורות תואמות, ב־21 ערכי תגובה מוצהרים למס. 15 מקרים נכשלו בלוח הגבייה הנדרש ונשארו גלויים בנפרד.
גם בביקורת, הצריכה השנתית המינימלית של קבוצות מאבדי העבודה מגיעה ל־64.12% ול־50.67% מצריכת שנת הביקורת הראשונה. אף מקרה שנבדק אינו שומר בכל שנה על 90% מהעוגן הזה בשתי הקבוצות. שנת הביקורת הראשונה אינה נקודת ייחוס מלפני האוטומציה.
בגבייה רבעונית ובמיסוי קבוצות מאבדי העבודה, סף 99% מהביקורת מתקיים במצטבר עד תגובה של 0.25, אך בכל שנה רק עד 0.10, מבין נקודות הרשת שנבדקו. אלו תוצאות מותנות במודל, ללא כיול אמפירי או משוב מקרו מלא.
הצעד הבא: לפרק את הירידה בביקורת להכנסה והעברות, מחירים, שירות חוב והוצאות תחזוקה.
שלב 112 · בדיקת התאמה למודל
הושלמה בדיקת מקור המס לבעלי בתים
אומתו יחידות האומדן, אופק הזמן ואי־הוודאות. מדד הרכב אינו מדידה ישירה של כלל הצריכה, ולכן לא שונו פרמטרים או טווחי הרגישות.
הצעד הבא: לחשב גבולות מותנים לשימור כוח הקנייה של מאבדי העבודה תחת הנחות תגובה שונות למס, ולסמן בנפרד כשלי מימון ופגיעה בצריכה.
שלב 111 · ראיות אמפיריות לתגובת צריכה למס
מה המחקרים מאפשרים לכייל?
נבדקו ארבעה מקורות ראשוניים: סקרי מס שכר, עסקאות סביב תשלומי מס, ונתונים מנהליים של בעלי בתים. המדדים והאופקים שונים, ולכן לא אוחדו למקדם אחד.
שער הכיול נותר סגור: כוונת הוצאה, שיעור משיבים ומדד רכישות רכב אינם מקדם תגובה לצריכה הכוללת. כל פרמטרי המודל ותרחישי הרגישות של שלב 110 נשארו ללא שינוי.
התרומה לתזה היא הגדרה מדויקת יותר של אי־הוודאות במימון ההעברות. הצעד הבא הוא בדיקת הזיהוי, יחידות האומדן ואי־הוודאות במחקר בעלי הבתים, לפני החלטה על התאמה למודל.
שלב 110 — ההשוואה תלויה בתגובת הצריכה למס
נבדקו 48 מקרים בשישה פרופילים מוצהרים של תגובה למס. כלל ההכנסה הבסיסי של 90% נשמר, ולכל חלוקת מס הותאמה ביקורת עם אותן הנחות. מקדמי התגובה הם הנחות רגישות, לא אומדנים אמפיריים.
כאשר תגובת בעלי ההון למס נמוכה, מיסוי שלהם גורר ירידה מצרפית קטנה יותר. בהנחת תגובה הפוכה, סדר ההשוואה בין חלוקות המס מתהפך. בשלושה ממקרי מיסוי משקי הבית לא נתמך לוח הגבייה הממומן, והם הוצאו מההשוואה המותנית במימון מלא.
11 בדיקות חדשות עברו לצד 61 הקודמות. התוצאה אינה מזהה מדיניות מיטבית: היא מראה מדוע נדרש עוגן אמפירי לתגובות למס. המחירים, ההכנסות החיצוניות והדיבידנדים עדיין קבועים, ואין משוב מקרו מלא.
פרופילי התגובה, היפוך ההשוואה ושער הגבייה · סיכומי 48 המקרים וחותמות המקור
שלב 109 — מי משלם על מימון הכרית?
המס שמממן את הריבית הוקצה לארבע קבוצות משקי הבית: לבעלי ההון בלבד, לפי נפש, או לשתי הקבוצות החשופות לאובדן עבודה. הגבייה ירדה ממזומן הקבוצות עצמן, ללא השלמה ממשלם מס חיצוני. בכל שמונה החלופות שנבדקו, לרבות הביקורות, סכום הגבייה ולוח התשלומים נתמכו.
בחלופת הגבייה בדצמבר, חלוקה לפי נפש הפחיתה את הצריכה הריאלית המצטברת ב־2.84% בקבוצה ללא חוב אישי וב־3.98% בקבוצה עם חוב, לעומת ביקורת עם מימון חיצוני. הטלת מלוא המס על בעלי ההון הפחיתה את צריכתם ב־2.25%. אלה תוצאות של 20 שנות מודל, לא אומדנים אמפיריים.
11 בדיקות חדשות עברו לצד 50 הקודמות. כלל הצריכה המשותף של 90% יוצר כמעט אותה הפחתה מצרפית בכל חלוקת מס. הפער היחסי בין קבוצות החוב אינו מוכיח השפעה סיבתית של החוב. המחירים וההכנסות החיצוניות עדיין קבועים, וטרם בוצע שילוב מקרו מלא.
חלוקת המס, גבייה, צריכה וגבולות ההסקה · תוצאות הקבוצות וחותמות המקור
שלב 108 — כרית מזומן צריכה גם לממן את הריבית
נבדקה כרית ממשלתית שממומנת בהלוואה ממלווה מפורש, עם ריבית חודשית וקרן שמגיעה לפירעון בסוף התקופה. מקורות המזומן ההתחלתיים של המלווה ושל משלמי המסים זהים בכל שמונה החלופות.
בגבייה רבעונית, ללא כרית נרשמו 160 חודשי פיגור. כרית בעלות אפס מנעה אותם; עם ריבית שנתית של 4% וללא מקור לעלותה נותרו 107 חודשי פיגור וקרן שלא נפרעה. כרית מעט גדולה יותר, עם תוספת מס שמממנת את הריבית, מנעה פיגורים ואפשרה פירעון מלא. הריבית היא הנחת ניסוי.
12 בדיקות חדשות עברו לצד 38 הבדיקות הקודמות. ההכנסות והמחירים עדיין קבועים: העלות לממשלה נרשמת, אך השפעת המס הנוסף על צריכת משלמיו טרם נבחנה. אין כיול אמפירי או הוכחת קיימות.
מימון הכרית, עלות המס, פירעון הקרן וגבולות התוצאה · שמונה החלופות וחותמות המקור
שלב 107 — איזון שנתי אינו מבטיח תשלום בזמן
קופת ההעברות ששמורה מראש הוחלפה בגביית מסים מתוזמנת ובהתחשבנות על הוצאות ממשלה, ריבית, קצבאות ופירעון אג״ח. בשש חלופות תזמון שוחזרו החשבונות הממשלתיים בסופי השנים, ללא אשראי ממשלתי חדש.
בגבייה רבעונית וקצבאות חודשיות נוצרו פיגורי תשלום ב־160 מתוך 240 חודשים, אך הקבוצה שנבדקה מימנה את צריכתה המתוכננת מהמזומן שברשותה. בגבייה רק בדצמבר ובקצבאות חודשיות נרשמו 220 חודשי פיגור ו־11 חודשי מחסור לצריכה. פיגור בקצבה ומחסור לצריכה הם מדדים נפרדים.
12 בדיקות חדשות עברו. מועדי הגבייה וסדר הקדימויות הם הנחות ניסוי; ההכנסות והמחירים נשארים קבועים. אין עדיין משוב חברות, אומדן אמפירי או הוכחת קיימות של הקצבאות.
גבייה, פיגורים, התאמת התקציב ומגבלות הניסוי · תוצאות שש החלופות וחותמות המקור
שלב 106 — חיבור ראשון למסלול השנתי
מומשה התאמה חודשית לקבוצת מאבדי העבודה ללא חוב אישי, בתרחיש דירה ללא משכנתה ובמסלול ברירת המחדל. פריסה חודשית אחידה משחזרת את הצריכה, המזומן והחזקות המניות בסופי השנים. 11 בדיקות חדשות עברו לצד 15 בדיקות הרכיב החודשי.
באותו תקציב העברות שנתי, תשלום בדצמבר יוצר מחסור ביחס לצריכה המתוכננת ב־11 מתוך 240 חודשים; באותה פריסה ועם אפס מזומן התחלתי נרשמו 39 חודשים כאלה. מספר החודשים מתחת ל־90% מצריכת הייחוס הוא מדד נפרד.
זו בדיקת תזמון מותנית: ההכנסות, המחירים והצריכה הרצויה נשארים קבועים, ומימון ההעברות שמור מראש. אין עדיין התאמה חודשית לקופת הממשלה ולתזרים החברות המקוריים, כיול אמפירי או שילוב משוב מקרו.
התאמת החשבונות, התוצאות ומגבלות הניסוי · תוצאות שנתיות, חודשי מחסור וחותמות מקור
שלב 105 — תזמון התשלום משנה את הצריכה האפשרית
מומש רכיב חשבונאות חודשי נפרד עם העברות ממומנות, מגבלת מזומן, שירות חוב וצד נגדי לכל תשלום. 15 בדיקות אוטומטיות עברו, לרבות מעבר מדצמבר לינואר וצבירת פיגורי ריבית ללא יצירת מזומן.
בדוגמה סינתטית, העברה של 120 בינואר מאפשרת לממן צריכה בסיסית של 10 בכל חודש. אותו סכום שמתקבל רק בדצמבר מממן 10 באותה שנה, ו־110 נשארים במזומן; הצורך שלא מומן בחודשים הקודמים אינו נעלם בסיכום שנתי. זו הדגמת תזמון בלבד, ללא אומדן אמפירי.
הרכיב טרם שולב במודל המקרו. פרמטרי התגובה הם הנחות בדיקה, ומיפוי הדיור, הנכסים והמקורות עדיין פתוח.
כללי הרכיב, התוצאות ומגבלותיהן · תזרימים חודשיים וחשבונות נגדיים
שלב 104 — מהעברה ממומנת לצריכה בפועל
הוגדר מפרט לחיבור תגובת צריכה חודשית לחשבונות השנתיים: מועדי קבלה, מגבלות מזומן, חיסכון, שירות חוב ומעבר בין שנים. ביקורת הקוד מראה שחלוקה של סכום שנתי ל־12 אינה מספיקה, ושיש למנוע ספירה כפולה של העברות שכבר נכללות בהכנסה.
מסלול הגישה הנוכחי לנתונים נסגר בעקבות תשובת ספק שדווחה לחוקר. אין נתוני משתתפים או כיול חדש. השלב הבא הוא בדיקת חשבונות חודשיים בנתונים סינתטיים, ובהמשך בחינת התאמה של מקורות ציבוריים.
מפרט המדידה, ביקורת הקוד וחלופות הנתונים · כללי החשבונאות ותנאי הבדיקה
שלב 103 — מה אומדן תגובה להעברה מאפשר לכייל?
נבדקו הגדרות האמידה במאמר המלא ובחלקי הנספח. הופרדו אומדנים אמפיריים מתוצאות המודל המבני, ונשמרו בנפרד אופק הזמן, יחידות המדידה ואי־הוודאות.
לתזה נדרש חיבור מפורש בין העברה ממומנת, תגובת צריכה ותזרים שנתי. שער הכיול נשאר סגור: לא שונו פרמטרים ולא בוצע שכפול. הצעד הבא הוא חוזה מדידה לחיבור תגובה חודשית לחשבונות המודל.
שלב 102 — מה נתמך בראיות ומה נשאר הנחה?
מופו חמישה מקורות ראשוניים לשלוש חוליות התזה: פריון ומחירים, רווחים וגביית מס, והעברות וצריכה. יש תמיכה בכיוונים מסוימים לצד מגבלות של שוק, מדינה, זמן ושיטת זיהוי. אף מקור לא מאשר כעת כיול מספרי חדש למודל.
גמישות מחיר ביחס לאוטומציה אינה מקדם התמסורת במודל; אומדן תוספת מס אינו שיעור הרווח שניתן לגבות; תגובה לקצבה זמנית אינה שיעור הצריכה הקבוע או הוכחה לכוח קנייה תחת אבטלה קבועה. סקירת תקציר אינה שכפול מחקר.
מפת הראיות, גבולות ההתאמה וסדר העדיפויות · רשומת המקורות ומצב שערי הכיול
שלב 101 — תשובה ממוקדת לשאלת התזה
באילו תנאים 20% אבטלה לצד אוטומציה יכולים לשמר צריכה של מאבדי עבודה, וכיצד חוב ובעלות על הון משנים את התוצאה? סיכום אותם 576 תרחישים בשבע חלופות מימון מוצא 202 שהושלמו בכולן, 18 שהושלמו רק בחלקן ו־356 שלא הושלמו באף חלופה.
ב־75 צירופי הנחות נשמרו לפחות 90% מצריכת ההתחלה שאינה דיור בשתי קבוצות מאבדי העבודה בכל החלופות. אבל כל 202 המקרים המשותפים אינם זקוקים לאשראי חברות: העקביות אינה אישוש עצמאי למנגנון האשראי. ב־42 זוגות ההשוואה המשותפים, צריכת מאבדי העבודה בסוף התקופה נמוכה מהביקורת.
המסקנה תיאורטית ומותנית: ירידת מחירים והעברות עשויות להספיק בחלק מההנחות, אך אינן מבטיחות שימור צריכה לכולם. מימון ציבורי, חוב ובעלות על הון חשובים. עדיין אין הוכחה אמפירית או תחזית לעשירונים.
שאלת המחקר, הממצאים, גבולות ההסקה וסדר העדיפויות · סיווג התרחישים וההשוואה בין החלופות
שלב 100 — הסדר חוב אינו מזומן חדש
נוסף כלל הממיר חוב חברות למניות לאחר רצף אי־תשלום, עם דילול בעלי המניות והקצאת מניות למלווים. לאחר ההמרה אין אשראי חדש. ההסדר אינו מכניס מזומן ואינו משנה מיידית את מלאי ההון.
מתוך 576 תרחישים: 220 הושלמו ללא הסדר, 215 בהסדר לאחר שנת אי־תשלום אחת, ו־220 לאחר שנתיים או שלוש. בכלל של שנתיים נצפו 37 הסדרים, ורק 5 מהמסלולים האלה הושלמו. אין שיפור במספר ההשלמות. ההשוואה כוללת גם הפסקת אשראי ואינה מבודדת השפעה של תזמון בלבד.
שווי המניות הוא הנחה חיצונית. אפס הפסדי שיערוך למלווים ברשת שנבדקה אינו גבייה במזומן או הוכחה להעדר סיכון. אלה סימולציות ללא כיול, ולא הליך משפטי או אומדן התאוששות.
כללי ההסדר, חלוקת הזכויות והתוצאות · נתוני סיכום חלופות ההסדר
שלב 99 — השלמת מסלול אינה שירות חוב מלא
מתוך 18 המסלולים הנוספים שהושלמו עם תקרת אשראי 60, רק 2 שילמו את כל הריבית והקרן המתוכננת במזומן. ב־16 הייתה ריבית שנוספה לחוב ופחות החזר קרן מהמתוכנן; ב־5 הריבית נוספה לחוב לפחות שנתיים רצופות. 202 המסלולים המושלמים ללא הלוואה מוצגים בנפרד.
נבדקה גם חשיפת משקי הבית המלווים. שיעור גבוה של תביעות אשראי בתוך המזומן ותביעות האשראי אינו שיעור מהעושר הכולל. תרחישי תספורת הם חשיפה ברוטו בלבד, ללא הסתברות לכשל או הפסד ממומש. אין שינוי בכללי המודל או כיול אמפירי.
שירות חוב, היוון ריבית וסיכון המלווים · נתוני הסיכום והחשיפות
שלב 98 — ערוץ אשראי לחברות עם צד מלווה מפורש
משקי הבית מלווים לחברות מתוך מזומן שנותר לאחר החלטות הצריכה וההשקעה; זהו כלל מכני ולא היצע אשראי אופטימלי. כל הלוואה מפחיתה מזומן אצל המלווים ומוסיפה תביעה תואמת. אין יצירת כסף חדש. נרשמים ריבית, החזר קרן, מגבלת אשראי והיוון ריבית שלא שולמה.
מתוך 576 תרחישים בכל חלופה: 202 הושלמו ללא אשראי, 212 עם תקרה של 20 ו־220 עם תקרה של 60 ביחידות מודל. רוב מגבלות המימון נשארו. ריבית מהוונת בחלק מהמסלולים, ואין עדיין טיפול בחדלות פירעון של חברות או בהפסדי המלווים. השלמת מסלול אינה הוכחה ליכולת פירעון או לשיפור ברווחה.
כללי האשראי, הזהויות, התוצאות והמגבלות · סיכום ארבע חלופות האשראי
שלב 97 — מה עצר את מימון החברות?
בכל 230 העצירות של החברות ברשת המקורית, המגבלה הראשונה הייתה מזומן שלילי. לא נפרצה באותו צעד מגבלת מלאי ההון או המניות. ההשקעה וגיוס ההון היו חיוביים, אך הגיוס והמזומן הקיים לא הספיקו להשקעה שנקבעה כשארית התוצר.
בדיקת ארבעת כללי תמחור המניות הקיימים הניבה 200–211 מסלולים מושלמים מתוך 576 בכל כלל. רוב העצירות נשארו. זו מגבלה של שילוב כללי ההשקעה והמימון במודל, ולא תחזית לחדלות פירעון או הוכחה ששחיקת הון היא הסיבה. המודל המקורי לא שונה.
פירוק מגבלת המזומן, ההשוואות והצעד הבא · נתוני סיכום ארבע חלופות התמחור
שלב 96 — מתי צריכת מאבדי העבודה נשמרת?
נבדקו 576 צירופי הנחות במודל הקיים, עם אבטלה שמגיעה ל־20%. רק 202 מסלולים הושלמו; 144 נעצרו ממגבלת מימון ממשלתית ו־230 ממגבלת נזילות, הון או פדיון מניות בחברות. אלו גבולות המודל, לא הסתברויות למשבר.
במסלולים שהושלמו, צריכה שאינה דיור נשמרה מעל 90% מהבסיס בכל שנה ב־83 מקרים למאבדי עבודה ללא חוב צרכני וב־75 למאבדי עבודה עם חוב צרכני. הקבוצות עשויות לשאת משכנתה. רק 42 זוגות תרחיש וביקורת הושלמו; בשתי קבוצות מאבדי העבודה הצריכה בסוף התקופה נמוכה מהביקורת. אין להסיק מכך על המסלולים שנקטעו.
הסף יחסי לצריכת ההתחלה של כל קבוצה, ואינו תקן לרמת חיים. התוצאות הן סימולציה בהנחות סוגנניות, ללא כיול. ירידת מחירים לבדה אינה מבטיחה שמירת צריכה במודל הזה.
הטבלאות, תנאי המימון ומגבלות ההשוואה · נתוני הסיכום ורשת ההנחות
שלב 95 — טיוטת בקשת היתכנות גישה
הוכנה טיוטת פנייה להגדרת שאלת המחקר ודרישות ההיתכנות. עדכון שלב 104: לאחר מכן נשלחה פנייה, ולפי תשובת הספק שדווחה לחוקר מסלול הגישה הנוכחי אינו זמין. לא התקבלו נתוני משתתפים. המסמך נשמר כתיעוד היסטורי עם הודעת מצב מעודכנת.
שלב 94 — מיפוי תעסוקה וקישור עסקאות ב־UAS
נמצאו בשאלונים חודשיים שדות לסיבת שינוי בתעסוקה ולמועדו. טרם הוכחה חפיפה עם חשבונות UASFin פעילים ונתונים מלאים לפני ואחרי האירוע. מספר משלימי שאלון אינו מספר משקי בית מקושרים. המקור הוא מועמד מותנה; אין אמידה חדשה או כיול.
שלב 93 — היתכנות גישה לנתוני עסקאות
נבדקו UASFin, מסלול שיתוף מחקרי עם JPMorganChase Institute ונתוני Exact.One ששימשו מחקר בריטי. טרם אומתו גישה עבור המחקר, מספר אירועים מתאימים או כיסוי משקי הבית. ההמלצה היא לבדוק מקור קיים לפני הקמת פאנל חדש. אין אמידה או כיול חדשים.
שלב 92 — בדיקת היתכנות בנתוני CE
התיעוד שנבדק אינו מבסס את השילוב הדרוש של הוצאות מזון חודשיות מתוארכות, מועד וסיבה לאובדן עבודה ונזילות סמוכה שקדמה לאירוע. אין אמידה חדשה או כיול. הוגדרו דרישות לבדיקת היתכנות של פאנל חודשי עתידי או מקור נתונים מקביל.
שלב 91 — תכנון בדיקת צריכה ואימות היתכנות
הבדיקה הקודמת אינה מכריעה. הוגדרו מראש מדדי הוצאה, דרישות דיוק ותנאי עצירה. אימות PSID העלה כי דיווח על שבוע ממוצע אינו מאפשר בדיקה חודשית של שלושה חודשים לפני ואחרי אובדן עבודה. טרם בוצעה אמידה חדשה או כיול.
תכנון הבדיקה · מיפוי המשתנים ומגבלות התזמון · 12 תרחישי גודל מדגם — הנחות תכנון בלבד
בדיקת חוסן משקי בית: תוצאות אמפיריות ראשונות
תוצאות לא חד־משמעיות — מנגנון הנזילות עדיין אינו מכויל מנתונים אלה
השערה 1: נזילות לפני אובדן העבודה מפחיתה את העלייה בקשיים כלכליים, בהינתן הכנסה ועושר התחלתיים דומים.
השערה 2: עומס תשלומי חוב לפני אובדן העבודה מגדיל את הפגיעה, גם לאחר התחשבות בנזילות.
נותחו נתוני SIPP לשנים 2021–2024. התוצאה הנמדדת היא אי־ביטחון תזונתי, לא הוצאה כספית על צריכה.
מדגם השחזור החדש קטן מדי: 1,050 משתתפים ו־22 מקרי פרידה מעבודה; לא חושב בו אומדן.
בדיקת ההמשך הרחבה יותר כללה 2,472 משתתפים ו־62 מקרי פרידה. האומדן היה −6.06 נקודות אחוז, עם טווח אי־ודאות של 95% מ־−23.33 עד +11.22.
זו בדיקת המשך עם חפיפה בין משתתפים, ולא שחזור עצמאי. אין עדיין תמיכה אמפירית יציבה בהשערת הנזילות.
PSID אינו משמש במחקר זה עקב מגבלות תנאי השימוש על שילוב נתונים עם AI.
הרחבה היסטורית: 11,253 משתתפים מועמדים ו־468 מקרי פרידה, בחמישה פאנלים וללא כפילות במזהי המשתתפים.
המדגם ברמת משק הבית כולל 4,527 משקי בית עם קידוד מזון עקבי בשתי התקופות; 322 מהם נחשפו לפרידה ממעסיק של אחד מבני הבית.
בדיקת SIPP ברמת משק הבית לא סיפקה תמיכה ברורה בהשערה שנזילות לפני פרידה ממעסיק מגינה מפגיעה בביטחון התזונתי.
המדגם המחמיר כלל 4,527 משקי בית; בדיקת רגישות שאפשרה שינויים בהרכב בשנת התוצאה כללה 5,128. שני האומדנים היו בכיוון הפוך להשערה, אך טווחי אי־הוודאות כללו אפס. הכיול נותר ללא שינוי.
בהרחבת SHED נבדקו 2,562 נשאלים ייחודיים בשני חלונות מעקב, מהם 168 שדיווחו על אובדן עבודה. לכל נשאל נבחר חלון אחד בלבד.
האומדן הראשי היה בכיוון ההשערה, אך טווח אי־הוודאות כלל אפס. האומדן השתנה בבחירת חלון מאוחר יותר, ויעד הדיוק לא הושג באף בדיקה. הכיול נותר ללא שינוי.
דוח הרחבת SHED ללא ספירה כפולה (אנגלית)
בדיקת SHED הראשונית כללה 1,807 נשאלים, מהם 132 שדיווחו על אובדן עבודה.
אומדן הקשר היה בכיוון ההשערה, אך טווח אי־הוודאות כלל אפס והדיוק לא עמד ביעד. המדדים שונים מבדיקת SIPP, ולכן אין כאן אימות של התזה או בסיס לשינוי בכיול.
דוח הבדיקה במקור החיצוני SHED (אנגלית)
דוח המבחן החקרני ובדיקת הרגישות (אנגלית)
דוח תרחישי הדיוק ובחירת המדגם (אנגלית)
דוח משקי הבית ואימות מדד המזון (אנגלית)
דוח הרחבת המדגם ותכנון הדיוק (אנגלית) · דוח השחזור ובדיקת ההמשך (אנגלית) · נתוני תוצאות מצרפיים · פרוטוקול הבדיקה המקורי (אנגלית)
Contexte : hypothèse, modèle de base et méthode de travail
Hypothèse de recherche
L’automatisation remplace le travail humain et augmente productivité. Si les coûts économisent des prix inférieurs des biens/services, le revenu nominal de base peut acheter un sac substantiel. Les résultats dépendent de la redistribution des revenus de capitaux, de la concentration de propriété et de dette réelle charges.
L’hypothèse est que les propriétaires d’actifs sans dette ont un avantage structurel à la transition. Les ménages enlevés peuvent souffrir déflation par la dette même si les prix des consommateurs baissent.
Modèle mathématique de base
Production avec une productivité dépendant de l’automatisation :
Le niveau de prix lorsque l’automatisation réduit les coûts :
Transfert par personne de base à partir de l’impôt sur les bénéfices :
Consommation ménagère réelle :
Pistes de recherche développées à ce jour
1. Automatisation et productivité
Comment le remplacement des travailleurs affecte la production, les prix et les parts de revenus du travail et du capital.
2 . déflation par la dette
Comment la baisse des prix accroît la valeur réelle de la dette nominale et peut provoquer des ventes d’actifs, des défauts et des pertes bancaires.
3. Structure de propriété
Comparaison du capital concentré, des économies de retraites générales et la propriété publique d’actifs automatisés.
4. Transferts intergénérationnels
Les modèles à long terme de l’héritage, les taxes sur l’héritage, l’accumulation du capital et les différences entre les groupes.
Résultats antérieurs et conclusions admissibles
Des simulations antérieures ont examiné la propriété concentrée, la propriété de pension large, le refinancement, l’héritage et la fiscalité. La propriété plus large peut augmenter les revenus de capital et les parts de consommation des travailleurs, tandis que la dette nominale peut peser plus fort à mesure que les prix baissent.
Les résultats dépendent des hypothèses de modèle. Ils ne établissent ni la causalité du monde réel, ni valident les prévisions de 20% du chômage.
Questions à approfondir
- Quelle part des économies de coûts liées à l’IA se répercute réellement sur les prix à la consommation ?
- Quel taux d’impôt et quelle base de profits pourraient-ils financer un allocation sociale durable ?
- Que se passe-t-il avec service de la dette banques et marchés d’actifs ?
- Comment les résultats changent-ils avec une propriété plus large du capital automatisé ?
- Peut-on évaluer les paramètres de l’OCDE, du FMI, des données bancaires centrales et des études empiriques?
Méthodes et transparence
Le modèle scénario de référence montre les mécanismes économiques et la sensibilité des paramètres. Un travail supplémentaire nécessite la calibration des données, hors échantillon tests, comparaison de modèles alternatifs et séparation des scénarios politiques des prévisions.
Source : thèse et modèles développés dans les discussions de recherche sur l’automatisation, le chômage, la déflation, la distribution du capital et la dette. Cette page résume les idées et équations centrales, pas tous les fichiers d’expérimentation antérieurs.
Archives de recherche, étapes 32–45
MacroVision 32 · calibrage sur données observées
Le pipeline de la Banque mondiale reproductible: données de fiction, sources de documents, contrôle de complétité et estimation des effets fixes pays/année. Les scripts dans calibration/ sur un serveur avec accès Internet.
Statut : Les données observées n’ont pas été capturées dans l’environnement de construction. Les elasticités fiscales des entreprises, du capital et de l’automatisation ne sont pas encore valablement calibrées. Voir CALIBRATION_V32.md.
Les entrées antérieures du journal de recherche et les outils archivés ci-dessous n’existent qu’en hébreu.
גרסה 33 — בדיקת גמישויות מס אמפיריות
ייבוא תוצאות אמידה מקובץ JSON שנוצר מסדרת מדינות ושנים מאומתת. לא מוצגים כאן אומדני אמת עד שתבוצע משיכת נתונים ואמידה בפועל.
טרם נטען קובץ נתונים.
אין החלה אוטומטית של מקדמים על אופטימיזציית המס. קשר סטטיסטי אינו השפעה סיבתית. עיינו ב־CALIBRATION_V33.md.
גרסה 34 — ביקורת מקור לנתוני OECD וישראל
ניתן לטעון קובץ CSV עם נתונים שנאספו ממקורות רשמיים. הבדיקה בדפדפן ראשונית בלבד; סקריפט Python מבצע ביקורת מפורטת עם טביעת SHA-256, זיהוי כפילויות, בדיקות טווח ומטא־דאטה.
טרם נטען קובץ.
לא כלולים בקובץ נתוני מס אמיתיים. אין להמיר הכנסות ממס כאחוז תוצר לשיעור מס אפקטיבי, ואין להחליף בסיס מס אוטומציה בכמות רובוטים.
גרסה 35 — השוואה פיסקלית ישראל ומדינות OECD
ניתוח תיאורי של חוב/תוצר, תקבולי מס חברות/תוצר, תקבולי מס הון/תוצר, העברות/תוצר ואבטלה. ההשוואה נעשית לשנים חופפות בלבד, ללא השלמת נתונים חסרים. הנתונים חייבים להגיע מקובצי מקורות רשמיים ולהיות מאומתים לפני ניתוח.
הרץ python calibration/israel_oecd.py your_verified_panel.csv --peers DEU,FRA,GBR,USA --out israel_comparison.json ולאחר מכן טען את קובץ התוצאה:
טרם נטען קובץ תוצאות.
אין עדיין נתונים רשמיים משולבים או גמישויות שנאמדו. השוואה תיאורית אינה מזהה סיבתיות; אין להמיר תקבולי מס לבסיס מס.
Version 36 - Observations vérifiées et analyse des erreurs de données
Quatre observations de l’OCDE Revenue Statistics 2024 Table 4.35, sans remplir ni prévoir les années manquantes. Les données partielles, pas un panneau calibré.
Source : OCDE, tableau 4.35. Les données ne comprennent pas séparément la taxe sur le capital, allocations sociales ou une base d’impôt automatique; elles ne peuvent établir des elasticités ou la capacité de financement allocation sociale.
Version 37 — Plus d’observations fiscales Israël
Sept observations des tables de l’OCDE, 2000-2022, combinent les éditions et identifient chaque année de publication. Pas une série annuelle continue ni une calibration d’élasticité.
Les taux d’impôt sur les sociétés sont exclues en raison d’une série annuelle correspondante n’est pas modifiée. Les revenus divisés par une taxe ne sont pas une base fiscale non ajustée valide.
Version 38 — fusion des séries d’impôt sur les sociétés, de production et de taux d’imposition
Fusion contrôlée de la série d’Israël, 2000-2025. JSON généré avec calibration/israel_harmonize_v38.py Les fichiers CSV avec des sources explicites. Le moteur n’enregistre pas les données, ne remplit pas les années manquantes ou calculera automatiquement les elasticités fiscales.
Un taux d’impôt légal n’est pas un taux effectif ; le revenu/export fiscal n’est pas une base fiscale. Voir ISRAEL_HARMONIZED_V38.md
MacroVision 40 - Base de données empirique vérifiée
9 sur 26 ans (2000-2025): Israël des revenus d’impôt sur les sociétés, l’OCDE, le milliard actuel de ₪. Les éditions de publication mixte ne forment pas une série cohérente pour la calibration causale.
Données et sources complètes : CSV vérifié · Rapport de couverture
| Année | Impôt sur les sociétés (milliards de ₪) | Impôt sur les sociétés/production (%) | Édition de l’OCDE |
|---|---|---|---|
| 2000 | 18.0 | 3.2% | 2024 |
| 2010 | 23.1 | 2.6% | 2024 |
| 2016 | 37.8 | 3.1% | 2019 |
| 2017 | 41.9 | 3.3% | 2020 |
| 2018 | 42.9 | 3.2% | 2021 |
| 2019 | 43.3 | 3.1% | 2021 |
| 2020 | 39.0 | 2.8% | 2023 |
| 2021 | 56.5 | 3.5% | 2024 |
| 2022 | 76.2 | 4.3% | 2024 |
Avertissement : Un taux d’impôt/export n’est pas un taux d’impôt légal ou effectif. Elle ne identifie pas une elasticité fiscale ou un effet causal.
Données observées — infrastructure d’ingestion officielle (v41)
L’OCDE/Banque mondiale contrôle la classification, les sources et la couverture annuelle. La récupération en direct est incomplète ; aucun panneau de calibration empirique complet n’est disponible.
Les fichiers de panneau, le rapport de vérification et les instructions d’importation sont inclus dans la téléchargement du projet.
MacroVision 42 – une décennie continue de l’impôt sur les sociétés israéliennes
2015–2024 OECD Data Explorer, classification 1200, gouvernement central: actuel milliard ₪ converti en milliards. Transcrit manuellement de la table officielle, non capturé par l’API. Les valeurs différentes des éditions antérieures n’ont pas été mélangées.
OECD Data Explorer · Pas de série de production d’exportation ou des taux d’impôt vérifiés encore. Les élasticités ne sont pas calibrées et aucun effet causal n’est identifié.
MacroVision 43 — Panneau d’Israël de description intégré, 2015-2024
Impôt sur les sociétés : classification OCDE 1200, administration centrale. Production nominale : valeurs WDI de la Banque mondiale arrondies en milliards de ₪, reprises d’un site secondaire et non vérifiées par un accès direct à l’API. Les taux d’imposition sont les taux légaux généraux, pas les taux effectifs.
Limite de l’étude : Seuls dix ans et trois niveaux d’impôt légal, avec des changements de politique, des tendances temporaires et des chocs. La corrélation n’est pas une causalité ou une elasticité fiscale. Vérifiez la production directement contre WDI avant la calibration.
MacroVision 44 – porte de vérification des données multinationale
La Banque mondiale / l’OCDE enregistre et audit pour dix pays, vérifie les sources, les unités, les dimensions, les duplicats et les années manquantes.
Statut de recherche : Aucune nouvelle version officielle n’a été téléchargée. Le panneau historique d’Israël reste décrit et nécessite une vérification directe ; aucune élasticité fiscale calibrée ou un panneau empirique de l’OCDE vérifié n’est encore nécessaire.
MacroVision 45 — contrôle de la production par les données de la Banque mondiale
Vérification source primaire de la production israélienne, 2015-2024. Les valeurs de production antérieures restent des observations de source secondaire et ne doivent pas soutenir la calibration empirique.
Statut : La récupération directe de l’API reste incomplète en raison des restrictions du réseau build-environnement. Le code peut être exécuté en ligne, en stockant les fichiers source et les empreintes digitales SHA-256 après validation.
Guide de vérification V45 · Observations de production provenant d’une source secondaire, sans vérification directe
Les entrées antérieures du journal de recherche et les outils archivés ci-dessous n’existent qu’en hébreu.
ארכיון · כלי פנימי לניסויים (Research Engine)
שמירת ניסויים במסד הנתונים דורשת התחברות בתפקיד Analyst או Admin. תוצאות נשמרות עם גרסת המודל; ביקורת AI דורשת מפתחות API בשרת ועלולה לעלות כסף. המנוע אינו מכייל את הפרמטרים לנתוני אמת.
| מספר | שם | גרסה | תאריך |
|---|
ביקורת מתודולוגית משישה מנועי AI
לכיול אמפירי: יש להגדיר מקור נתונים, תקופה, יחידות ומודל זיהוי לפני הפעלת אומדן סטטיסטי. אין להציג את המודל התיאורטי כמודל מכויל.